אינני יודע היכן להתחיל, במה להתמקד. אולם הנני בטוח בדבר אחד אני חייב לשתף, לספר, להסביר את החוויה שעברתי בגן העדן הקריבי, קובה.
אנסה בכוח הכתיבה להעביר אליכם הקוראים את הקולות, המראות, הצבעים והריחות שטבעו בי את השריטה המהווה פועל יוצא לרגעים משמעותיים
שנוצקו ומלאו כל חלק בגופי ובליבי.
כתבה זו שוזרת מס' נסיעות הן כמטייל והן כמדריך במהלך 8 השנים האחרונות לקובה, אולם נכתבת כחוויית טיול אחת לנוחותכם.
הכל החל ברעיון שנזרק לאויר בשיחת טלפון אחת בין שלושה חברים וקרמה עור וגידים תוך פחות משלושה שבועות לאחר מכן.
כבר בתחילה מצאנו את עצמנו במשרדו של קפיטן אבי הזאב. שמורת טבע קריבית קטנה בלב ת"א עמוסה בתמונות, דגלים משקאות
ומזכרות מימי המהפכה הקובנית, אולם ההפתעה המרכזית הנה קפיטן בכבודו ובעצמו המזכיר שודד ים עטוי בנדנה אדומה ואין ספור
עגילים על אוזניו.
כבר בשיחה עמו 'שמעתי' את משק כנפי ההיסטוריה וחיכיתי בסבלנות אין קץ להיות חלק 'מהמפכה הקובנית'.
הטיסה לקובה, מתאפשרת באמצעות חניית ביניים באירופה או בקנדה. ארוכה מאוד ומתישה.
כרגיל, טיסת הקונקשיין של קובנה ( חברת התעופה הלאומית של קובה) מתאחרת כך שמומלץ לוודא עם הסוכן כבר בנחיתה
האם טיסת ההמשך יוצאת on time. ידע זה יחסוך לכם נסיעות מיותרות וזמן רב. בין אם נדרש לעבור טרמינל במדריד או לחלופין לנסוע לשדה תעופה
אחר בפריז. המטוסים בד"כ מסוג אליושן ענק מתוצרת רוסיה.
אולם שום דבר לא מכין אותך לנחיתה באי. ניתן לנחות הן בהוואנה והן בסנטיאגו אולם, העדפנו להתחיל את הטיול ממזרח למערב
קרי, נחיתה בסנטיאגו דה קובה, שיקול שהתגלה כנכון, הגיוני וחסכוני יותר.
נמל התעופה הבינ"ל בסנטיאגו דה קובה קטן בערך כמו אולם חתונות ממוצע בדרום הארץ. ומזכיר בגודלו את נמל התעופה באילת.
ההמתנה למזוודות יכולה לקחת דקות ארוכות של סבלנות, עד כי נדמה שרק סבל אחד פורק את המזוודות. לא להיבהל מכלבי ההרחה
המיומנים המשוטטים בטרמינל הם מאומנים למצא סמים, בשר וירקות בתוך המזוודות.
לאחר סדרת תחקירים בספרדית מטעם שוטרי משטרת ההגירה כבר דמיינתי באזני את הנעימה מתוך הסרט 'אקספרס של חצות'
ובנוסף פריקת המזוודות ופריסת התוכן לבדיקה והרחה מדוקדקת של הכלבים ומילוי טפסים מצאנו עצמנו צועדים מעט בהלם לעבר דלתות היציאה.
לאחר החוויה המרנינה בשדה התעופה, קבלו את פנינו מכוניות אמריקניות ישנות שנראו כמי שייצאו מסרט שחור לבן וכן מכוניות מדגם לאדה
ומושקוביץ השייכות לתקופה של שליטה רוסית בקובה שנמשכה משנות ה 60 המוקדמות ועד לקריסתה של בריה"מ בתחילת שנות ה 90.
לאחר מיקוח קטן על המחיר נכנסנו ללאדה משנת 78 ושמינו פעמינו למרכז העיר סנטיאגו בחשיכה.
סנטיאגו מקבלת את פנינו בחיוך מנומנם שום דבר לא השתנה בעיר הזו בהשוואה לביקורי הקודמים.
בשדה התעופה ממתין נהג מקומי שמנמן בשם רובן ריינה שעד מהרה קיבל את הכינוי 'מאסטרו' שבזכותו הפך הטיול לחוייה בלתי נשכחת.
רובן בחור בן 44 מצחיק בטירוף, קומיקאי בחסד שגרם לנו להתגלגל מצחוק לאורך כל הטיול. איש מדהים וטוב לב. עם רובן ראינו את קובה
בעיניים קובניות. קרי, מועדונים לקובנים, מסעדות קובניות וביקור בביתו ועם משפחתו. קובה שלא כתובה בשום ספר תיירים,זאת להבדיל
מכל סיור אחר הנשען ומתבסס על האתרים ומקומות הבילוי המומלצים לתיירים.
בערב צפינו בקרנבל סנטיאגו.הקנבל בסנטיאגו משלב בעיקר מיטיבים אפרוקובנים המשתלבים בצלילי המוסיקה.
נראה כי כין הרבה סדר בין קבוצות הרוקדים ובין הרקדנים עצמם, אולם חוסר ההרמוניה הניבט למתבונן מהצד, הוא גם סוד הקסם של הקרנבל
אנשים בכל טווחי הגילים משתתפים בחגיגה הצבעונית והמרתקת.
תאריכי הקרנבל הינם 22-27/07 בד"כ אולם כדאי תמיד לבדוק אם יש שינויים. בד"כ התהלוכה מתחילה בשעות הצהריים המאוחרות,
אולם ביתני המזון והבירה פתוחים במהלך היום והבירה נמזגת כמיים מתוך מיכלי ענק לבקבוקים אישים של החוגגים.
כדאי לקחת בחשבון שיש מחיר לטיול בקובה בזמן הקרנבל. הביטוי לכך הוא מזג האויר הבלתי נסבל טמפרטורה חמה ולחות מרובה
הן גם מתכון לסיוט ולתחושה של צלייה במיקרוגל, אולם גם לכך יש פתרון חוף הים בסיבוני, או בריכת שחיה טבעית הניזונה מהנהר הסמוך
וכל זאת במרחק של ק"מ ספורים מחוץ לעיר. לאלו שלא שבעו מהקרנבל בסנטיאגו, מומלץ להגיע להוואנה שם בכל סוף שבוע של אוגוסט
מתקיים קרנבל ססגוני לא פחות לאורך כל הטיילת של המלקון.
סנטיאגו עשירה יחסית באתרי ביקור למקומות אחרים, המפורסמים ביניהם: מבצר סנטיאגו, המונקדה, מוזיאון הרום, בית הקברות,
בית הכנסת התקווה, פלאסה סספדס והמבנים מסביבו חוף סיבוניי, פארק בקונאו והבריכה הטבעית pol venir.
נדרשים לפחות 3 ימים על מנת להתרגל לקצב של העיר, לבתים הישנים, לרבי הקומות במרכז, לפיח, לרעש התחבורתי בעיר, לנשים היפות ,
למוסיקה לריקודים ולמועדונים המגניבים.
הסאנטגיירו (תושבי סנטיאגו) אנשים חמים ומזמינים, רוב שחור ומולטי ומיעוט לבן המתמזגים ליישות אחת. הכרתי משפחות רבות
התארחתי בקאסות ( בתים בהם ישנם חדרים להשכרה) של משפחות מדהימות, עד שיצרתי קשרים אישים וחמים מאוד הנמשכים
עד לעצם כתיבת המסע.
לאחר שהספקנו לחוש את האוירה המחשמלת של העיר, נסענו לעיר הכי מזרחית בקובה, באראקואה.
הנסיעה לבארקואה אורכת לערך כ 5 שעות . בדרך ניתן לעצור בתצפית על כלא גוואנטאנמו, ובסיס הצי האמריקאי, בהמשך הדרך מגיעים
ל Punta del Maisi במקום נמצא מגדלור שנבנה בשנת 1862 ושוחזר ב 1975 וממנו ניתן לראות ביום בהיר את האיטי.
סמוך לשם בפלאיטה דה קוחובו ניצבת אנדרטה שמנציחה אתת עלייתו של חוסה מרטי ב 1895 כשהיגיע לכאן במטרה לפתוח את מלחמת
העצמאות השנייה.
משם ממשיכים בדרך הנקראת לה פרולה (La Farola) שנסללה ע"י הרוסים בשנות ה 60 ולמעשה חיברה את בארקואה בנתיב יבשתי
אחד עם קובה. לפני סלילת הכביש ניתן היה להגיע לבאראקואה רק דרך הים.
לאורך דרך לה פרולה פגשנו רוכלים (קאמפסינוס) כפריים המוכרים צרורות של פירות, בננות אדומות כדורי שוקולד וריבות.
בראקואה , שלושה ימים מדהימים בבראקואה וסביבתה, העיר בראקואה עיר קובנית טיפוסית אינה מזכירה את הערים האחרות בהן ביקרנו,
מסביב לה אתרי ושמורות טבע וטיולים יפים ביותר.
פגשנו את איסמראי מדריכה מקומית שהדריכה אותנו בשמורת טבע של ריו דואבה והמפלים (הכניסה בתשלום) הדרך לשמורה עוברת
בין כפרים מקומיים ומטעי קקאו המגדלים את פולי הקקאו לטובת מפעל השוקולד המקומי שבעיר. נוף משווני עם כל גווני הירוק בעיקר ירוק עז
של דקלי קוקוס גבוהים ועצים רחבי עלים. האתר הנוסף אליו הובילה אותנו איסמראי הוא שמורת יומורי.
מגיעים לנחל יומורי עולים על סירה שמשיטה אותנו במעלה הנחל אל השמורה. אחרי שיט של כעשר דקות אנו מתחילים ללכת במעבה השמורה
שם אנו פוגשים מקומיים המוכרים את מרכולתם, מזכרות קובניות מקומיות.
בשפך הנחל יש ברכות ששחינו בהן. לשטוף ולצנן את הגוף מהחום והלחות ששררו ביום הזה. אחרי השחייה השכנו ללכת במעבה השמורה,
שם ראינו שרידים מרכבל אמרקאי מתחילת המאה שהעלה מתחתית הנחל מינרלים שנחצבו שם. בין הצמחים הגדלים בנחל ראינו צמח
שנקרא חיים ומוות, צמח תאטרלי, ברגע שנוגעים עושה עצמו קמל ומת, הוא סוגר את העלים ומתכנס אל עצמו.
על שפת המים בין העצים מתגלה גבעה ובה ביתן קטן. שאלנו את איסמראי מה הבית הזה היא ענתה בית משאבות השואב מים אל הכפר,
הלכנו לראות, חדר קטן, בו משאבה קטנה בגודל משאבת חירום בבניין רב קומות. קצת מאכזב לחשוב כל כך הרבה מים הרבה פוטנציאל,
מעט יכולת. ממשיכים ללכת שחייה נוספת לצינון הגוף, משום מקום מגיח צעיר מקומי צנום ושרירי ידיים מיובלות עם ענף עליו קשורים אגוזי קוקוס
וביד השנייה מנשטה. התמקחנו קצת על המחיר רק בשביל העניין, תוך שניות הוא מוריד את אשכול אגוזי הקוקוס מפצח ונותן לנו לשתות
חלב קוקוס מתוק. ניתן לטייל בשמורה זו יום שלם יש סימונים בצמתי דרכים אל תצפו לסימון שבילים מסודר כמו של החל"ט.
סיירנו בעיר הקטנטונת ועלינו לתצפית ממלון קסטיו (Hotel El Castillo) ששימש בעבר כחד משלושת המבצרים שהגנו על בארקואה
מכל עבריה וכיום ניתן לצפות ממנו לים הקריבי להר היונקה ולגגות העיר המינאטורית בארקואה.
מבראקואה נסענו דרך עיר המפעלים מואה, דרך של כ 70 ק"מ מפותלת מאוד ומסוכנת בעיקר בשל איכות הכביש, יחד עם זאת הדרך יפה מאוד,
נוף עוצר נשימה לכל אורכה.
הדרך מברקואה למואה - אולגין - לאס טונאס לאחר נסיעה של 5 ק"מ מתחילה דרך משובשת שנמשכת לאורך של 65 ק"מ.
את הדרך חוצים מס' נהרות ומטעי קוקוס האוקיאנוס האטלנטי מלווה את הדרך.
כארבעה ק"מ לאחר מכן רואים את הכניסה לפינקה דואבה, משם ניתן להגיע למפלים ולבריכה הטבעית.
לאחר כ 10 ק"מ חוצים את ריו טואה, זהו הנהר השלישי באורכו בחוף הצפוני בקובה.
לאחר כ 18 ק"מ מגיעים לחוף מגואנה החוף עמוס לעייפה בעצי Almendra שפירותיו מתוקים ובצבע צהוב. למעט קפיטריה ומסעדה קטנה
אין בחוף שירותים מיוחדים.
בחגים ובפיאסות החוף עמוס לעייפה. עם זאת פיסת חול בתולית שמיים ומיים שרק קובה יודעת להציע.
עם זאת ניכר שינוי אחד הבולט לעין בכל הערים המתויירות בקובה והוא תנופת בנייה, שדרוג והרחבת הקאסות בהם מתארחים התיירים.
בכל קאסה עימה שמרתי על קשרי ידידות מתוקף תפקידי, חזיתי בהרחבה של חדר אחד נוסף לפחות.
תמורה נוספת שבאה לידי ביטוי הינה תיקון הכבישים הראשיים, זהו מחזה נדיר בקובה לראות טרקטורים ומשאיות המחדשות את הכבישים,
משהו שלא בוצע מאז עזבו הרוסים את קובה בתחילת שנות ה 90.
ועדיין למרות 300 רפורמות ל'טובת האזרח' שהתקבלו בשלטון בשנים האחרונות, ניכר שתהליך השינוי שעובר על קובה עדיין מתנהל בקצב
קובני אופייני, עדיין רחוק מהפיכתה לעוד יער תיירות מערבי.
כמו כן להבדיל מכל ביקורי הקודמים בקובה, ניתן לראות את שלטי החוצות של ראול ופידל. זאת בנוסף לשלטי צה גווארה.
לראשונה, מוצג פידל קסטרו לצידו של צה גווארה, זאת כהכנה להצפה של שלטי החוצות בדמותו ובאימרותיו הידועות לגבי נחיצותה של המהפכה.
פה ושם עדיין ניתן לראות תהלוכות וטקסים פוליטים בעד המהפכה. אישרור לכך מצאתי בבית הקברות הלאומי של גדולי האומה בה נבנה מזוליאום
חדש (המוסתר בפחים על מנת לא ליצור תחושה שסופו של המנהיג הדגול קרב ובא).
היום ניתן לראות יותר מכוניות חדשות בכבישי קובה, רובם משתייכות לחברות השכרת הרכב הממשלתיות, מיעוטן באחזקה פרטית.
כיום במרבית הקאסות פרטיקולר ניתן לראות מחשבים עם אפשרות לקבלת מיילים (גלישה באינטרנט עדיין בעייתית עקב העלות הגבוהה
ומהירות הגלישה האיטית. אין ספק שזרימת התיירים לקובה נמצאת במגמת עליה מסיבית, המזל הוא שמרביתם מסיירים במשולש התיירותי
של הבאנה, ויניאלס, סינפואגוס טרינידד וואראדרו.
ניכר שינוי מהותי בהתיחסותם של תושבי האוריינטה (דרום מזרח קובה) לתיירים לעומת מקבילהם בצפון מערב האי. זאת משום שבמזרח
תנועת התיירים יחסית דלילה וכך כל תייר הוא אורח רצוי ומניב והייחס הינו אישי ביותר זאת לעומת הצפון הממוסחר השבע מתיירים.
הסיור הפעם כלל את ערי המזרח והתנהל באמצעות רכב שכור (עדיף להזמין מראש) בסוכנויות ההשכרה בקובה המחיר זהה ואולי זול
מעט בדולרים קובניים אך לא כדאי לקחת סיכון ולהמר על השכרת רכב בקובה.
אנסה בכוח הכתיבה להעביר אליכם הקוראים את הקולות, המראות, הצבעים והריחות שטבעו בי את השריטה המהווה פועל יוצא לרגעים משמעותיים
שנוצקו ומלאו כל חלק בגופי ובליבי.
כתבה זו שוזרת מס' נסיעות הן כמטייל והן כמדריך במהלך 8 השנים האחרונות לקובה, אולם נכתבת כחוויית טיול אחת לנוחותכם.
הכל החל ברעיון שנזרק לאויר בשיחת טלפון אחת בין שלושה חברים וקרמה עור וגידים תוך פחות משלושה שבועות לאחר מכן.
כבר בתחילה מצאנו את עצמנו במשרדו של קפיטן אבי הזאב. שמורת טבע קריבית קטנה בלב ת"א עמוסה בתמונות, דגלים משקאות
ומזכרות מימי המהפכה הקובנית, אולם ההפתעה המרכזית הנה קפיטן בכבודו ובעצמו המזכיר שודד ים עטוי בנדנה אדומה ואין ספור
עגילים על אוזניו.
כבר בשיחה עמו 'שמעתי' את משק כנפי ההיסטוריה וחיכיתי בסבלנות אין קץ להיות חלק 'מהמפכה הקובנית'.
הטיסה לקובה, מתאפשרת באמצעות חניית ביניים באירופה או בקנדה. ארוכה מאוד ומתישה.
כרגיל, טיסת הקונקשיין של קובנה ( חברת התעופה הלאומית של קובה) מתאחרת כך שמומלץ לוודא עם הסוכן כבר בנחיתה
האם טיסת ההמשך יוצאת on time. ידע זה יחסוך לכם נסיעות מיותרות וזמן רב. בין אם נדרש לעבור טרמינל במדריד או לחלופין לנסוע לשדה תעופה
אחר בפריז. המטוסים בד"כ מסוג אליושן ענק מתוצרת רוסיה.
אולם שום דבר לא מכין אותך לנחיתה באי. ניתן לנחות הן בהוואנה והן בסנטיאגו אולם, העדפנו להתחיל את הטיול ממזרח למערב
קרי, נחיתה בסנטיאגו דה קובה, שיקול שהתגלה כנכון, הגיוני וחסכוני יותר.
נמל התעופה הבינ"ל בסנטיאגו דה קובה קטן בערך כמו אולם חתונות ממוצע בדרום הארץ. ומזכיר בגודלו את נמל התעופה באילת.
ההמתנה למזוודות יכולה לקחת דקות ארוכות של סבלנות, עד כי נדמה שרק סבל אחד פורק את המזוודות. לא להיבהל מכלבי ההרחה
המיומנים המשוטטים בטרמינל הם מאומנים למצא סמים, בשר וירקות בתוך המזוודות.
לאחר סדרת תחקירים בספרדית מטעם שוטרי משטרת ההגירה כבר דמיינתי באזני את הנעימה מתוך הסרט 'אקספרס של חצות'
ובנוסף פריקת המזוודות ופריסת התוכן לבדיקה והרחה מדוקדקת של הכלבים ומילוי טפסים מצאנו עצמנו צועדים מעט בהלם לעבר דלתות היציאה.
לאחר החוויה המרנינה בשדה התעופה, קבלו את פנינו מכוניות אמריקניות ישנות שנראו כמי שייצאו מסרט שחור לבן וכן מכוניות מדגם לאדה
ומושקוביץ השייכות לתקופה של שליטה רוסית בקובה שנמשכה משנות ה 60 המוקדמות ועד לקריסתה של בריה"מ בתחילת שנות ה 90.
לאחר מיקוח קטן על המחיר נכנסנו ללאדה משנת 78 ושמינו פעמינו למרכז העיר סנטיאגו בחשיכה.
סנטיאגו מקבלת את פנינו בחיוך מנומנם שום דבר לא השתנה בעיר הזו בהשוואה לביקורי הקודמים.
בשדה התעופה ממתין נהג מקומי שמנמן בשם רובן ריינה שעד מהרה קיבל את הכינוי 'מאסטרו' שבזכותו הפך הטיול לחוייה בלתי נשכחת.
רובן בחור בן 44 מצחיק בטירוף, קומיקאי בחסד שגרם לנו להתגלגל מצחוק לאורך כל הטיול. איש מדהים וטוב לב. עם רובן ראינו את קובה
בעיניים קובניות. קרי, מועדונים לקובנים, מסעדות קובניות וביקור בביתו ועם משפחתו. קובה שלא כתובה בשום ספר תיירים,זאת להבדיל
מכל סיור אחר הנשען ומתבסס על האתרים ומקומות הבילוי המומלצים לתיירים.
בערב צפינו בקרנבל סנטיאגו.הקנבל בסנטיאגו משלב בעיקר מיטיבים אפרוקובנים המשתלבים בצלילי המוסיקה.
נראה כי כין הרבה סדר בין קבוצות הרוקדים ובין הרקדנים עצמם, אולם חוסר ההרמוניה הניבט למתבונן מהצד, הוא גם סוד הקסם של הקרנבל
אנשים בכל טווחי הגילים משתתפים בחגיגה הצבעונית והמרתקת.
תאריכי הקרנבל הינם 22-27/07 בד"כ אולם כדאי תמיד לבדוק אם יש שינויים. בד"כ התהלוכה מתחילה בשעות הצהריים המאוחרות,
אולם ביתני המזון והבירה פתוחים במהלך היום והבירה נמזגת כמיים מתוך מיכלי ענק לבקבוקים אישים של החוגגים.
כדאי לקחת בחשבון שיש מחיר לטיול בקובה בזמן הקרנבל. הביטוי לכך הוא מזג האויר הבלתי נסבל טמפרטורה חמה ולחות מרובה
הן גם מתכון לסיוט ולתחושה של צלייה במיקרוגל, אולם גם לכך יש פתרון חוף הים בסיבוני, או בריכת שחיה טבעית הניזונה מהנהר הסמוך
וכל זאת במרחק של ק"מ ספורים מחוץ לעיר. לאלו שלא שבעו מהקרנבל בסנטיאגו, מומלץ להגיע להוואנה שם בכל סוף שבוע של אוגוסט
מתקיים קרנבל ססגוני לא פחות לאורך כל הטיילת של המלקון.
סנטיאגו עשירה יחסית באתרי ביקור למקומות אחרים, המפורסמים ביניהם: מבצר סנטיאגו, המונקדה, מוזיאון הרום, בית הקברות,
בית הכנסת התקווה, פלאסה סספדס והמבנים מסביבו חוף סיבוניי, פארק בקונאו והבריכה הטבעית pol venir.
נדרשים לפחות 3 ימים על מנת להתרגל לקצב של העיר, לבתים הישנים, לרבי הקומות במרכז, לפיח, לרעש התחבורתי בעיר, לנשים היפות ,
למוסיקה לריקודים ולמועדונים המגניבים.
הסאנטגיירו (תושבי סנטיאגו) אנשים חמים ומזמינים, רוב שחור ומולטי ומיעוט לבן המתמזגים ליישות אחת. הכרתי משפחות רבות
התארחתי בקאסות ( בתים בהם ישנם חדרים להשכרה) של משפחות מדהימות, עד שיצרתי קשרים אישים וחמים מאוד הנמשכים
עד לעצם כתיבת המסע.
לאחר שהספקנו לחוש את האוירה המחשמלת של העיר, נסענו לעיר הכי מזרחית בקובה, באראקואה.
הנסיעה לבארקואה אורכת לערך כ 5 שעות . בדרך ניתן לעצור בתצפית על כלא גוואנטאנמו, ובסיס הצי האמריקאי, בהמשך הדרך מגיעים
ל Punta del Maisi במקום נמצא מגדלור שנבנה בשנת 1862 ושוחזר ב 1975 וממנו ניתן לראות ביום בהיר את האיטי.
סמוך לשם בפלאיטה דה קוחובו ניצבת אנדרטה שמנציחה אתת עלייתו של חוסה מרטי ב 1895 כשהיגיע לכאן במטרה לפתוח את מלחמת
העצמאות השנייה.
משם ממשיכים בדרך הנקראת לה פרולה (La Farola) שנסללה ע"י הרוסים בשנות ה 60 ולמעשה חיברה את בארקואה בנתיב יבשתי
אחד עם קובה. לפני סלילת הכביש ניתן היה להגיע לבאראקואה רק דרך הים.
לאורך דרך לה פרולה פגשנו רוכלים (קאמפסינוס) כפריים המוכרים צרורות של פירות, בננות אדומות כדורי שוקולד וריבות.
בראקואה , שלושה ימים מדהימים בבראקואה וסביבתה, העיר בראקואה עיר קובנית טיפוסית אינה מזכירה את הערים האחרות בהן ביקרנו,
מסביב לה אתרי ושמורות טבע וטיולים יפים ביותר.
פגשנו את איסמראי מדריכה מקומית שהדריכה אותנו בשמורת טבע של ריו דואבה והמפלים (הכניסה בתשלום) הדרך לשמורה עוברת
בין כפרים מקומיים ומטעי קקאו המגדלים את פולי הקקאו לטובת מפעל השוקולד המקומי שבעיר. נוף משווני עם כל גווני הירוק בעיקר ירוק עז
של דקלי קוקוס גבוהים ועצים רחבי עלים. האתר הנוסף אליו הובילה אותנו איסמראי הוא שמורת יומורי.
מגיעים לנחל יומורי עולים על סירה שמשיטה אותנו במעלה הנחל אל השמורה. אחרי שיט של כעשר דקות אנו מתחילים ללכת במעבה השמורה
שם אנו פוגשים מקומיים המוכרים את מרכולתם, מזכרות קובניות מקומיות.
בשפך הנחל יש ברכות ששחינו בהן. לשטוף ולצנן את הגוף מהחום והלחות ששררו ביום הזה. אחרי השחייה השכנו ללכת במעבה השמורה,
שם ראינו שרידים מרכבל אמרקאי מתחילת המאה שהעלה מתחתית הנחל מינרלים שנחצבו שם. בין הצמחים הגדלים בנחל ראינו צמח
שנקרא חיים ומוות, צמח תאטרלי, ברגע שנוגעים עושה עצמו קמל ומת, הוא סוגר את העלים ומתכנס אל עצמו.
על שפת המים בין העצים מתגלה גבעה ובה ביתן קטן. שאלנו את איסמראי מה הבית הזה היא ענתה בית משאבות השואב מים אל הכפר,
הלכנו לראות, חדר קטן, בו משאבה קטנה בגודל משאבת חירום בבניין רב קומות. קצת מאכזב לחשוב כל כך הרבה מים הרבה פוטנציאל,
מעט יכולת. ממשיכים ללכת שחייה נוספת לצינון הגוף, משום מקום מגיח צעיר מקומי צנום ושרירי ידיים מיובלות עם ענף עליו קשורים אגוזי קוקוס
וביד השנייה מנשטה. התמקחנו קצת על המחיר רק בשביל העניין, תוך שניות הוא מוריד את אשכול אגוזי הקוקוס מפצח ונותן לנו לשתות
חלב קוקוס מתוק. ניתן לטייל בשמורה זו יום שלם יש סימונים בצמתי דרכים אל תצפו לסימון שבילים מסודר כמו של החל"ט.
סיירנו בעיר הקטנטונת ועלינו לתצפית ממלון קסטיו (Hotel El Castillo) ששימש בעבר כחד משלושת המבצרים שהגנו על בארקואה
מכל עבריה וכיום ניתן לצפות ממנו לים הקריבי להר היונקה ולגגות העיר המינאטורית בארקואה.
מבראקואה נסענו דרך עיר המפעלים מואה, דרך של כ 70 ק"מ מפותלת מאוד ומסוכנת בעיקר בשל איכות הכביש, יחד עם זאת הדרך יפה מאוד,
נוף עוצר נשימה לכל אורכה.
הדרך מברקואה למואה - אולגין - לאס טונאס לאחר נסיעה של 5 ק"מ מתחילה דרך משובשת שנמשכת לאורך של 65 ק"מ.
את הדרך חוצים מס' נהרות ומטעי קוקוס האוקיאנוס האטלנטי מלווה את הדרך.
כארבעה ק"מ לאחר מכן רואים את הכניסה לפינקה דואבה, משם ניתן להגיע למפלים ולבריכה הטבעית.
לאחר כ 10 ק"מ חוצים את ריו טואה, זהו הנהר השלישי באורכו בחוף הצפוני בקובה.
לאחר כ 18 ק"מ מגיעים לחוף מגואנה החוף עמוס לעייפה בעצי Almendra שפירותיו מתוקים ובצבע צהוב. למעט קפיטריה ומסעדה קטנה
אין בחוף שירותים מיוחדים.
בחגים ובפיאסות החוף עמוס לעייפה. עם זאת פיסת חול בתולית שמיים ומיים שרק קובה יודעת להציע.
עם זאת ניכר שינוי אחד הבולט לעין בכל הערים המתויירות בקובה והוא תנופת בנייה, שדרוג והרחבת הקאסות בהם מתארחים התיירים.
בכל קאסה עימה שמרתי על קשרי ידידות מתוקף תפקידי, חזיתי בהרחבה של חדר אחד נוסף לפחות.
תמורה נוספת שבאה לידי ביטוי הינה תיקון הכבישים הראשיים, זהו מחזה נדיר בקובה לראות טרקטורים ומשאיות המחדשות את הכבישים,
משהו שלא בוצע מאז עזבו הרוסים את קובה בתחילת שנות ה 90.
ועדיין למרות 300 רפורמות ל'טובת האזרח' שהתקבלו בשלטון בשנים האחרונות, ניכר שתהליך השינוי שעובר על קובה עדיין מתנהל בקצב
קובני אופייני, עדיין רחוק מהפיכתה לעוד יער תיירות מערבי.
כמו כן להבדיל מכל ביקורי הקודמים בקובה, ניתן לראות את שלטי החוצות של ראול ופידל. זאת בנוסף לשלטי צה גווארה.
לראשונה, מוצג פידל קסטרו לצידו של צה גווארה, זאת כהכנה להצפה של שלטי החוצות בדמותו ובאימרותיו הידועות לגבי נחיצותה של המהפכה.
פה ושם עדיין ניתן לראות תהלוכות וטקסים פוליטים בעד המהפכה. אישרור לכך מצאתי בבית הקברות הלאומי של גדולי האומה בה נבנה מזוליאום
חדש (המוסתר בפחים על מנת לא ליצור תחושה שסופו של המנהיג הדגול קרב ובא).
היום ניתן לראות יותר מכוניות חדשות בכבישי קובה, רובם משתייכות לחברות השכרת הרכב הממשלתיות, מיעוטן באחזקה פרטית.
כיום במרבית הקאסות פרטיקולר ניתן לראות מחשבים עם אפשרות לקבלת מיילים (גלישה באינטרנט עדיין בעייתית עקב העלות הגבוהה
ומהירות הגלישה האיטית. אין ספק שזרימת התיירים לקובה נמצאת במגמת עליה מסיבית, המזל הוא שמרביתם מסיירים במשולש התיירותי
של הבאנה, ויניאלס, סינפואגוס טרינידד וואראדרו.
ניכר שינוי מהותי בהתיחסותם של תושבי האוריינטה (דרום מזרח קובה) לתיירים לעומת מקבילהם בצפון מערב האי. זאת משום שבמזרח
תנועת התיירים יחסית דלילה וכך כל תייר הוא אורח רצוי ומניב והייחס הינו אישי ביותר זאת לעומת הצפון הממוסחר השבע מתיירים.
הסיור הפעם כלל את ערי המזרח והתנהל באמצעות רכב שכור (עדיף להזמין מראש) בסוכנויות ההשכרה בקובה המחיר זהה ואולי זול
מעט בדולרים קובניים אך לא כדאי לקחת סיכון ולהמר על השכרת רכב בקובה.
