Vedado Havana
רובע וודאדו בנוי בצורת שתי וערב בסגנון מודרני עם רחבות רחבים, גינות גדולות ובתי מידות גדולים ואחוזות.
פרוש השם וודאדו הוא אסור וניתן לאזור עוד במאה ה 16 כשנאסר לבנות בתים ולסלול רחובות על מנת להשאיר את המרחב פתוח, זאת מחשש לפלישה של שודדי ים.
במאה ה 19 הורחב הרובע והפך לאזור מגורים יוקרתי והפך ללב הפועם התרבותי והפוליטי של העיר בו מרוכזים בתי המלון הגדולים, המסעדות, התיאטראות ובתי הקולנוע ובתי המגורים הגבוהים המזכירים את גורדי השחקים של ניו יורק.
בשנות ה 40 המאוחרות ועד סוף שנות ה50 הפכה וודאדו למקום הבילוי של אמריקאים רבים בהם המאפיונרים המפורסמים מאיר לנסקי ולאקי לוציאנו.
בוודאדו נמצאים נקודות תיירות חשובות במעוגנות בהיסטוריה של הוואנה בכלל וודאדו בפרט כגון אוניברסיטת הוואנה, בית הקברות קולון כיכר המפכה, וגם שתי נקודות יהודיות כמו בית הכנסת הגדול בית שלום והמרכז הספרדי - מוזיאון השואה.
Hotel Nacional
נמצא במיקום מיוחס שלה במרכז שכונת וודאדו ולמעשה מרכז הוואנה. המלון ניצב על גבעה רק כמה מטרים מהים, ומציע נוף נהדר של נמל הוואנה, המלקון ומראה פנורמי של העיר.
כ 14 חודשים נמשך הליך הבנייה בעזרת כ 8000 עובדים. המלון משלב מספר סגנונות בהם: אקלקטי, בארוק, ארט דקו וקולוניאלי עם מאפיינים של האדריכלות הספרדית מורית.
המלון נפתח בשנת 1930 והפך במהרה למקום מקלט לכוכבי קולנוע ומאפיונרים. לאחר המהפכה ב 1959, הולאם והפך למרכז אימונים לנשות הכפר וב 1974 חודש כמלון לתיירות בינ"ל.
במהלך משבר הטילים בקובה חיילים קובניים חפרו מנהרות מתחת לגן והותקנו סוללות נ"מ תוצרת ברה"מ.
המלון שופץ מחדש בשנים 1992-1989 ואז נפתח בו הקברט המפורסם 'פריזיאן'.
המלון מתבלט בזכות האלגנטיות המעודנת שלו , אשר משכה מאז 1930 מספר רב של אישים מפורסמים מכל תחומי החיים האמנויות, המדע והפוליטיקה, כגון ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, האמנים פרנק סינטרה, אווה גרדנר, ג'וני וייסמולר, מריה פליקס, חורחה נגרטה, והמדען אלכסנדר פלמינג, כיום המלון נחשב לסמל של אנדרטה לאומי בהוואנה וקובה בכלל.
Callejon de Hamel
תשכחו משכונת לה בוקה הממוסחרת בבואנוס איירס: אתם חייבים לבקר בסמטה הצבעונית הזו בקובה!
סמטת האמל (Callejon de Hamel) היא סמטה צרה וצבעונית בקובה שמלאה באמנות רחוב, גרפיטי, ציורי קיר שברובם משולבים אלמנטים דתיים ותרבותיים, פסלים צבעוניים שעשויים מחפצים ועוד.
הסמטה, שבשנות ה-40 נולדה בה התנועה הקובנית המוזיקלית הידועה בשם "שירי הרגשה", נקראת על שמו של אזרח אמריקאי לאות הוקרה על כך שרכש קרקעות בשכונת קי ווסט ובנה שם מפעלים בהם סיפק עבודה לאוכלוסייה שחורה וסינית.
אך מי שעומד מאחורי הפסלים והציורים בסמטה הצבעונית הוא האמן הקובני סלבדור גונזלס אסקלונה שנולד ב-1948.
אין לו השכלה אמנותית רשמית אבל כבר ב-1968 זכה להכרה שתערוכת האמנות הראשונה שלו נכללה במוזיאון לאמנות דקורטיבית בהוואנה. מאז הספיק ליצור ולהכין יצירות אמנות בארה"ב, בנורבגיה, באיטליה ובונצואלה.
את סמטת האמל, שהייתה מחוץ לידרתו, החל לקשט ב-1990 כשאחד השכנים ביקש ממנו לצייר על חזית ביתו.
מאז הוא לא עצר ועיטר את כל הסמטה הקטנה והמרהיבה הזו כשעבודותיו החלו לזרום לרחוב ולכל הבניינים מסביב.
בזכותו, הסמטה והרחובות הסמוכים שהיו בעבר שוממים ונטושים, הפכו לאחד המקומות הצבעוניים ביותר בקובה בפרט ובעולם בכלל ומשמשים לוקיישן נהדר עבור מוזיקאים, רקדני קצב הרומבה שמבדרים את ההמון שמגיע, ואת התיירים שמגיעים כדי להצטלם במקום.
Fusterlandia Havana
בהוואנה, ממש כמו בברצלונה, יש שכונה ייחודית ומתחם פתוח של אמנות מופשטת, מדהימה ומיוחדת בשם 'פוסטרלנדיה' ונחשבת לפארק גואל של הוואנה.
נוצרה ע"י האמן חוסה רודריגז פוסטר, שנחשב "פיקאסו של הקריביים" בזכות סגנונו האמנותי הייחודי שמזכיר אמנים כמו פיקאסו וגאודי המשולב עם ניחוח קובני וקריבי.
פוסטר שאב את יסודות עבודתו האומנותית מגאודי הקטלוני וברנקוסי הרומני והפך את שכונתו הענייה בהוואנה לממלכת אמנות עממית חולמנית שהיא לוקיישן צילום חובה עבור כל תייר ומטייל.
בגיל 14 החל לעבוד כמתנדב אוריינות בהרי סיירה מאסטרה, ואחר כך עבר ללמוד אמנות בעיר הבירה של קובה, הוואנה, ולאחר שסיים החל לעבוד כאמן מקצועי.
בשנת 1975, לאחר שעבר לבית עץ צנוע בשכונה הקטנה Jaimanitas החל פוסטר לעטר את הסטודיו שלו בפסיפס צבעוני.
כשסיים שם, שאל את שכניו אם יוכל לקשט גם את ביתם ואת עסקיהם. מקצתם קיבלו את הצעתו, ויצירות האריח שלו גדלו במשך עשור בעבודה בלתי פוסקת במהלכה עיטר יותר מ-80 מבנים בשכונה שנבלעו בדמיונו הגחמני.
האמנות שלו נשפכת מביתו וכיום מכסה ועוטפת את כל השכונה בקשת של פנטזיה מוזרה וקסומה מלאת צבעוניות; בתים פרטיים, מרכזים רפואיים, מגרשי משחקים, ספסלים, תחנות אוטובוס - כולם נושאים את החתימה האמנותית שלו.
מה שפעם התחיל כחזון קטן הוא כיום קומפלקס עצום של מבנים עם דמויות מוזרות ופסלים העשויים משברי זכוכית ופסיפס.
Plasa de Revulocion
בכיכר זו הממוקמת בדרום שכונת וודאדו, שוכנת עיריית הוואנה ועוד מס' משרדי ממשלה חשובים. כונתה בעבר פלאסה דה לה רפובליקה וכיום כיכר המהפכה.
מלבד היותה אחת הכיכרות הגדולות בעולם כ 72,000 מטרים רבועים, יש בכיכר ערך היסטורי רב, שכן בזירה זו התקיימו האירועים העיקריים של המהפכה בקובה.
הכיכר משמשת עצרות המונים שמארגנת המפלגה הקומוניסטית. בעצרת הראשונה לאחר המהפכה ב 1959 הגיען לכיכר זו כמיליון איש (עשירית מאוכלוסיית קובה על מנת לשמוע את נאום הניצחון של פידל קסטרו).
מדרום לכיכר אנדרטה בגובה של 142 מ' לזכרו של חוסה מארטי, הכוללת גם פסל בדמותו, בגובה של 17 מ'.
מאחורי האנדרטה שוכנים משרדי המפלגה הקומוניסטית ולשכתו של פידל קסטרו.
מצפון לכיכר בניין משרד הפנים הקובני, עליו משורטט דיוקנו של צ'ה גווארה, ועל בניין משרד התקשורת מוצגת תמונתו של קמילו סיאנפואגוס אחד מגיבורי המהפכה. ממערב לכיכר שוכן התיאטרון הלאומי של קובה.
Necropolis (Cemeterio) Colon
נחשב לבית הקברות הלאומי של קובה.
ממוקם ברובע וודאדו שבהוואנה נבנה בין השנים 1871-1886 ועוצב על ידי האדריכל הספרדי Calixto de Loira, בפריסה תכנונית של 5 צלבים בהתבסס על ארכיטקטורת המחנות הרומיים.
בית הקברות קולון ידוע בשל עושר הארכיטקטורה האקלקטית, האנדרטאות, אחוזות הקבר, הקפלות והויטרינות המפוארות. שטחו של בית העלמין 5.5 דונם של אדמות ברובם חקלאיות וקבורים בו כמיליון בני אדם.
הכניסה הראשית מסומנת על ידי שער גרנדיוזי בעיצוב ניאו ביזנטי קלאסי מעוטר בתבליטים תנ"כיים ומעליו פסל שיש שעוצב על ידי חוסה וילטה דה סאבדרה ומסמל את שלוש המידות הטובות הנחשבות למעלות תיאולוגיות אמונה, תקווה וצדק.
הקברים הפופולריים ביותר בנקרופוליס הינם של אמליה גואר דה לה הוז אשר ידועה כיום בשם "La Milagrosa", שמתה עם התינוק שלה בעת לידתו ב 1901 בהיותה רק בת 24. האגדה מספרת שכבור מס' שנים נפתח הקבר והיא נמצא יחד עם התינוק בריאים ושלמים. כך שלפי האמונה הפכה אמיליה לסמל של אהבת אם והמגינה על נשים בהריון ותינוקם בני יומם.
FINCA VIGIA
עשרה מיילים ממזרח להוואנה נמצא בית החווה והמוזיאון של הסופר האמריקאי הנודע ארנסטו המינגוויי - ידוע גם בשם "בית התצפית". החווה שוכנת בעיירה הקטנה של מעמד הפועלים בהוואנה סן פרנסיסקו דה פאולה.
העם הקובני תמיד כיבד את בחירתו של הסופר המפורסם לגור בעיירה צנועה. המתחם נבנה בשנת 1886 על ידי האדריכל הספרדי Miguel pascuel ונרכש על ידי המינגווי בשנת 1940 בעלות של 12,500 $.
בחווה זו התגורר המינגווי ברציפות כ 20 שנה. מידי יום נהג להתעורר עם עלות השחר, לשבת שעות על מכונת הכתיבה שלו כשלרגליו מוקסינים גדולים ומולו מראה גדולה. בערבים אירח חברים טובים למסיבות שתיה. במקום זה כתב המינגווי שניים מהרומנים המפורסמים ביותר שלו: עבור מי צלצלו הפעמונים והזקן והים. ב1960 עזב המינגווי את קובה וחזר לארה"ב, את הבית הוא תרם לעם הקובני וממשלת קובה קיבלה בעלות על הנכס.
לאחר שנים של הזנחה החלו עבודות שיקום ושימור החווה והמוזיאון נמצאים ברשימת קרנות המונומנטים העולמיים של 100 האתרים בחסות הקרן הלאומית לשימור היסטורי. בשנת 2019, במופע נדיר של שיתוף פעולה אמריקאי בקובה הוקם באתר מרכז שיקום לשמירה על עבודתו של המינגווי.
© כל הזכויות שמורות לאתר קובה מרכז מידע/קובה שלי החוויה הקובנית שלך. אין להעתיק, לצלם ולהשתמש בתוכן זה ללא אישור ©
