גיבורי העצמאות הקובנית
כמעט בכל כיכר או מרכז עיר, יופיעו דיוקנאות פסלים כרזות של גיבורי המהפכה בקובה.
אין המדובר בפידל קסטרו או בצ'ה גוווארה המוכרים למרביתנו, אלא למנהיגים קובנים פטריוטים שנלחמו במלחמת 10 השנים בין קובה לספרד, ושחררו את קובה מעול הקולוניאליזם הספרדי.
​אולם את עיקר תשומת הלב ההיסטורית כבשו לוחמי המהפכה שתמונותיהם מתנוססות כמעט בכל קרן רחוב בקובה.
על מנת להכיר ולזהות את האנשים  על קצה המזלג להלן הסבר קצר על כל אחד מדמויות המופת של ההיסטוריה הקובנית.

​קרלוס מנואל דה סספדס
Carlos Manuel de Céspedes

היה לוחם חופש קובני הנחשב לאבי העצמאות הקובנית.
סספדס היה בעל אדמות ומטעי סוכר קריאולי (ספרדים שנולדו בעולם החדש בקובה) שהתקומם נגד מדיניות הראקציונית של ספרד  וכנגד היחס הועדף של ספרד כלפי הפנינסולארס (תושבי האי שנולדו בספרד).
ב-10 באוקטובר 1868 הכריז דה סספדס על עצמאותה של קובה בעיר  יארה וכמובן  כדוגמא אישית שחרר את העבדים שהיו ברשותו.
בכך ירה את יריית הפתיחה של מלחמת עשר השנים עם ספרד העקובה מדם.
ב 10 באפריל 1868 נבחר לנשיא הרפובליקה של קובה עם כינונה.
1878 הסכם המעניק זכויות לתושבי האי.
1893 השוואת מעמדם של התושבים השחורים ללבנים בקובה.

​חוזה מרטי
José  Martí Pérez                    

סופר, משורר, עיתונאי, צייר ומדינאי קובני, מנהיג התנועה לעצמאות קובה. נחשב לגיבור לאומי ואבי האומה בקובה.
נולד בהוואנה ב 1853 לאב ספרדי ואם שמוצאה מהאיים הקנריים.
פרסם מסה ביקורתית נגד ספרד הקולוניאלית ונאסר באשמת בגידה.
פעל בקרב הגולים הקובניים לגיוס תמיכה בעצמאותה של קובה והרבה להתבטא נגד סיפוחה של קובה לארה"ב. רבים ממאמריו הוקדשו לגינויה של ארה"ב והאימפריאליזם שהיא מייצגת. הוא האמין כי רק מעמד הפועלים יכול להוביל את המאבק לשחרור. בינואר 1895 עזב את ארה"ב שם שהה כגולה כדי לחדש את המלחמה לעצמאות האי יחד עם אנטוניו מסאו ומקסימו גומז.
מרטי שחיזק את המורדים ביכולת הארגון שלו והשכנוע מעורר ההשראה לגיוס כספים נפל בקרב במאי נגד הצבא הספרדי כחודש וחצי מפתיחת המלחמה.

​אנטוניו מסאו
Antonio Maceo                        

פטריוט צבאי קובני, נולד לאב מוונצואלה ואמא שחורה.
היה בן 20 כשהושמעה ההכרזה לעצמאות  של סספדס ב 1868 בעיר יארה.
ההכרזה שלמעשה פתחה את מלחמת 10 השנים.
הוא התגייס מיד יחד עם אביו ואחיו לכוחות המורדים והתקדם עד לתפקיד של עוזר לגנרל מקסימו גומז.
אנטניו נודע כלוחם הירואי וזכה לשבחים רבים כמנהיג ואף היגיע לדרגת אלוף. הוא השתתף ב10 שנות המלחמה והביס את כוחות הספרדים פעמים רבות.
התנגד להסכם השלום ב 1878 והמשיך מהמזרח לכיוון פינר דל ריו.
ב -7 בדצמבר 1896, בדרך לראיון עם  מקסימו גומז, נפל במהלך לחימה בסן פדרו, פרובינציה של הוואנה.

​פידל קסטרו
FIDEL ROZ CASTRO

מנהיג המהפיכה הקובנית, יליד 1926.  בן לאב יליד ספרד שהגיע לקובה כחייל והקים חווה חקלאית מרשימה ולאם לא נשואה לינה, שהייתה משרתת הצעירה מאביו ב 27 שנים. עו"ד מחונן, נואם בחסד, פוליטיקאי, ומנהיג נערץ.
ב26  ביולי 1953 עמד בראש התקפה חמושה על מחנה הצבא מונקאדה, במחוז אוריינטה.
כשמונים מן המתקיפים נהרגו וקסטרו נלקח בשבי, נשפט, וכבר אז הצהיר: "ההיסטוריה תזכה אותי".  נדון לחמש עשרה שנות מאסר, שוחרר בחנינה כללית ב 1955 וגלה למקסיקו.
שם חבר לצ'ה גווארה ויחד עמו ועם לוחמים נוספים הגיעו עם הספינה גראנמה לקובה, ומשם בהרי הסיירה מאסטרה באזור סנטיאגו ניהלו את המהפכה מול הרודן פולחניו בטיסטה.
זמן קצר לאחר שהפך לראש המדינה הלאים קסטרו את כל הנכסים שהיו בבעלות אמריקאית ובנוסף חבר לברה"מ בשנים 61-91.
כ 600 ניסיונות לחסלו במהלך שנות שלטונו לא צלחו.
מ 1959 ועד 2008 הפך את מדינתו למדינה הקומוניסטית הראשונה בחצי הכדור המערבי.
במהלך יוני  2006 קסטרו העביר את סמכויותיו לאחיו הצעיר ראול לאחר שאושפז לצורך ניתוח בשל דימום בבטנו.
​נפטר בגיל 90, קבור בחלקת גדולי האומה בבית הקברות בסנטיאגו.

​צ'ה גווארה
Ernesto Rafael Guevara

​יליד ארגנטינה, רופא, מהפכן, מרקסיסט ופוליטיקאי אשר מילא תפקיד משמעותי במהפכה הקובנית.
בשנת 1949 יצא למסע הראשון מבין מסעותיו הרבים, והתוודע אל האינדיאנים המדוכאים והעניים. בהיותו סטודנט לרפואה נחשף לבעיות הרפואיות והחברתיות של השכבות העניות.
שנתיים לאחר מכן יצא לטיול הפעם נוסף עם חברו הביוכימאי אלברטו גרנאדו, בדרום אמריקה. המראות שראה: רודנות, עוני וסבל גרמו לחיזוק דעותיו הפוליטיות ולשנאתו לאימפריאליזם.
ב 1955 פגש במקסיקו את האחים קסטרו והפך לאחד המפקדים המובילים במהפכה הקובנית. שירת כשר הכלכלה והתעשייה והפך לשגריר נודד ויועץ למדינות חלשות (ביקר גם בעזה).
ב 1967 הגיע לבוליביה על מנת לארגן בה מהפכה דומה לזו שהתרחשה בקובה. נתפס על ידי הצבא והוצא להורג.  ב 1997 הועלו עצמותיו לקובה.
נטמן בעיר סנטה קלרה. דמותו הפכה סמל לחופש ושחרור.

​קמילו סיאנפואגוס
camilo cienfuegos ‏

קמילו סיינפואגוס נולד למשפחה אנרכיסטית בהוואנה. בגיל 16 החל גם בפעילות פוליטית, כשהצטרף להפגנות נגד העלאת תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית. ב-1953 היגר סיינפואגוס לארצות הברית, אך בשל מה שהגדיר כניצול העובדים בה, שב לקובה. לאחר שובו, הצטרף לתנועת סטודנטים מחתרתית שהתנגדה לשלטונו של פולחנסיו בטיסטה.
בהמשך נסע למקסיקו, שם פגש את פידל קסטרו, שעסק בהכנות למהפכה.
בנובמבר 1956 הצטרף ל-81 מהפכנים נוספים שעלו על סיפונה של הגראנמה. במהלך 1957 היה סיינפואגוס לאחד ממנהיגי המהפכה, וקיבל את הדרגה "קומנדנטה" (comandante). לאחר כישלון מבצע וֶרָאנוֹ של בטיסטה, פתחו המורדים במתקפת נגד. סיינפואגוס עמד בראש אחד משלושה טורים שנעו מערבה, לכיוון סנטה קלרה. הטור בפיקודו יצא לכיוון בסיס צבאי ביגואחאי, והוא כלל 60 לוחמים בלבד (כרבע מכלל כוחותיו של קסטרו). הוא צבר תמיכה רבה בדרכו, ועד הגיעו ליגואחאי כבר מנה הטור קרוב ל-500 לוחמים. קמילו חבר לכוחותיו של צ'ה בסנטה קלרה, בקרב שסימן את ניצחון המהפכנים.
לאחר עלייתו של קסטרו לשלטון, הצטרף סיינפואגוס לשורות הצבא, וסייע בדיכוי התקוממויות נגד הממשל החדש.
ב-28 באוקטובר 1959 עלה על טיסה מקמגואיי להוואנה. מטוסו נעלם מעל הים הקריבי, ולאחר מספר שבועות של חיפושים, הוכרז כמת. לפי שמועות שונות, מטוסו הופל בהוראתו של קסטרו או בשל טעות בזיהוי של חיל האוויר הקובני, אך היסטוריונים סבורים כיום כי מדובר בתאונה. לאחר מותו הוקם מוזיאון לזכרו ביגואחאי.   דמותו של סיינפואגוס מופיעה על שטרות בערך של 20 פסו ועל מטבעות בערך של 40 סנטים. מדי שנה, ב-28 באוקטובר, נוהגים תלמידי בתי ספר להשליך פרחים לים או לנהר, לציון יום מותו.