|
|
הלהיטים הנשמעים ביותר בדיסקוטקים בקובהבמסגרת השינויים החלים בשנים האחרונות בקובה גם במוסיקה ישנה 'רפורמה' הבאה לידי ביטוי בקרב הצעירים בקובה. פחות חצוצרות וצ'לו ויותר טכנו ופופ. ההשפעות המערביות ניכרות הן בסגנון הריקוד והן
בהגשת השירים. בימינו, המוזיקה הקובנית הפופולרית עוברת תהליך של רידוד, עקב חדירת הרגאטון, מוזיקה קצבית לריקוד שהתפתחה בהשפעת ההיפ-הופ במדינות לטיניות כמו פוארטו ריקו . |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Click to set custom HTML
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סגנונות מוזיקליים בקובה
קובה היא ארץ שבה התערבבו מספר השפעות מוזיקליות מרחבי העולם, אשר יצרו מרקם ייחודי ועשיר. הסגנונות המוזיקליים שמקורם בקובה מכסים קשת רחבה של תחומים: שירי איכרים נוגים (בדומה לשירי בואנה-ויסטה סושיאל קלוב) בסגנון הגוואירה והצ'אנגווי, מוזיקת ריקודים כמו סון וצ'ה צ'ה, מוזיקה אפריקאית שבטית כגון רומבה ומוזיקה מודרנית מתוחכמת - טימבה, ראגאטון וג'אז הקובני.
סלסה – המוזיקה:
הסגנון המוזיקלי שקרוי סלסה, מתאר בעיקרון מגוון של סגנונות מוזיקליים לטיניים – קריביים.
תחת השם סלסה, למעשה נמצאים מספר רב של סגנונות מוזיקליים שונים כמו: סון, ממבו, גוואירה, מוזמביקה, קומביה, סוגנו, טימבה ועוד. המושג סלסה התחבר לסגנונות הללו דווקא בניו יורק, כשאשר בשנות ה-60 וה-70 קבוצות מהגרים של קובנים ופורטו ריקנים ניגנו במועדונים את המוזיקה שהביאו איתם, את הסון, הממבו, הבומבה ופלנה.
למרות שאף אחד לא חולק על העובדה שמקורות של הסלסה הם מקובה, עדין ניתן קרדיט גם לפורטו ריקו השכנה, שכן מוזיקת הסלסה כפי שאנו מכירים כיום, היא יצור כלאיים של הסון והממבו הקובניים, יחד עם סגנונות מוזיקליים מפורטו ריקו, כמו כן הושפעה הסלסה רבות מהפופ, ג'אז, R&B ועוד.
כלי הנגינה בסלסה משתנים לפעמים בין הסגנונות השונים, אך ברוב להקות הסלסה תמצאו את אותם כלים, גם אם תפקיד הכלים והתבניות הבסיסיות יהיו שונים בין הסגנונות השונים של הסלסה.
החטיבה החשובה והבולטת ביותר בלהקת הסלסה תהיה חטיבת כלי ההקשה שתהיה מורכבת לרוב מ: קלאווה, קונגס, בונגוס, טימבלס, קמפנה, גווירו, מראקאס ובלהקות המודרניות גם מערכת תופים.
חטיבת כלי נשיפה תהיה מורכבת בדרך כלל ממספר חצוצרות, טרומבונים, חליל צד, ולפעמים כלים נוספים כמו סקסופון.
אחד הכלים החשובים ביותר הוא הבס, במקור נוגן על קונטרה בס, כיום הוחלף לרוב בבס אלקטרוני כמו גיטרה בס או בייבי בס.
אחד המאפיינים של הסלסה הוא שגם הכלים ההרמוניים מנוגנים בתבניות מסוימות ונותנים למעשה את הקצב לשיר, לדוגמא הגיטרה, שתחילה בסון הקובני כגיטרה "טרס" (בעלת שלושה מייתרים). במקום או ליד הגיטרה, נכנס הפסנתר שעם השנים הוחלף בקלידים האלקטרוניים.
כאמור, ההתפתחות של הסלסה באה מהכנסתם של מספר סגנונות מוזיקליים תחת מושג אחד כולל. אבל עם הזמן הסלסה התחילה להתפתח ולמעשה כיום אפשר לחלק אותה למספר סגנונות שונים, אלו שלושת הסגנונות המובילים והעיקריים:
1) סלסה קשה (Salsa Dura) הכוונה היא לסגנון הסלסה שנוצר בשנות ה-70. סגנון בדרך כלל מאוד קצבי ומהיר, כשהתבניות מערבבות את הסון והממבו הקובניים. המוזיקה נתנה המון חופש לאלתור לנגנים והזמרים שכמובן אהבו את זה מאוד והחזירו עם מוזיקה מאוד אנרגטית. סגנון זה נוצר בעיקר בפורטו ריקו, בניו יורק על ידי מהגרים פורטו ריקניים ובקולומביה.
2) סלסה רומנטית – סגנון זה נוצר בשנות ה-80, כשהפופ הלטיני השפיע על הסלסה הקשה, למעשה שירי האהבה הפופולאריים הולבשו על התבניות של הסלסה וכך נוצר סגנון שנעשה למאוד פופולארי בעיקר מכיוון שהוא היה דומה למוזיקת של הזרם המרכזי (הגלגל"צי אם תרצו), כמובן שהזרם הזה התקבל בהתנגדות חריפה של הרקדנים והיוצרים הקודמים שקראו לסגנון הזה – סלסה חלשה, כקונטרה לזרם המרכזי עד אז.
הסלסה הרומנטית בדרך כלל תיתן פחות דגש לכלי הנגינה ולקטעי סולו והיא תהיה סביב שיר האהבה ששר הזמן. גם סגנון זה התפתח באותם מקומות כמו הסגנון הקודם, בדגש על פורטו ריקו וקולומביה, אך גם בארה"ב ובמדינות לטיניות ברחבי העולם.
3) סלסה קובנית – כשמדברים היום על סלסה קובנית, מתכוונים בדרך כלל ל- טימבה הפופולארית שנוצרה למעשה בסוף שנות ה-80.
כמובן שיש גם את מוזיקת הסון והממבו הקובניים, שהם כאמור המקור של כל הסלסה, הסון כיום עדין פופולארי מאוד בקובה ומנוגן בכל בית קפה ובר, תהילתו של הסון חזרה לקובה בעיקר לאחר הסרט הדקומנטרי המצליח – בואנה ויסטה סושיאל קלאב, התיירים שבאים היום לקובה מחפשים לראות את קובה שראו בסרט, כמובן שהקובנים עושים ככל יכולתם כדי להביא להם את חבורות הזקנים שמנגנים את הסון ממש כמו פעם.
נכתב ע"י מוטי סבג באתר http://www.superdance.co.il
סלסה – המוזיקה:
הסגנון המוזיקלי שקרוי סלסה, מתאר בעיקרון מגוון של סגנונות מוזיקליים לטיניים – קריביים.
תחת השם סלסה, למעשה נמצאים מספר רב של סגנונות מוזיקליים שונים כמו: סון, ממבו, גוואירה, מוזמביקה, קומביה, סוגנו, טימבה ועוד. המושג סלסה התחבר לסגנונות הללו דווקא בניו יורק, כשאשר בשנות ה-60 וה-70 קבוצות מהגרים של קובנים ופורטו ריקנים ניגנו במועדונים את המוזיקה שהביאו איתם, את הסון, הממבו, הבומבה ופלנה.
למרות שאף אחד לא חולק על העובדה שמקורות של הסלסה הם מקובה, עדין ניתן קרדיט גם לפורטו ריקו השכנה, שכן מוזיקת הסלסה כפי שאנו מכירים כיום, היא יצור כלאיים של הסון והממבו הקובניים, יחד עם סגנונות מוזיקליים מפורטו ריקו, כמו כן הושפעה הסלסה רבות מהפופ, ג'אז, R&B ועוד.
כלי הנגינה בסלסה משתנים לפעמים בין הסגנונות השונים, אך ברוב להקות הסלסה תמצאו את אותם כלים, גם אם תפקיד הכלים והתבניות הבסיסיות יהיו שונים בין הסגנונות השונים של הסלסה.
החטיבה החשובה והבולטת ביותר בלהקת הסלסה תהיה חטיבת כלי ההקשה שתהיה מורכבת לרוב מ: קלאווה, קונגס, בונגוס, טימבלס, קמפנה, גווירו, מראקאס ובלהקות המודרניות גם מערכת תופים.
חטיבת כלי נשיפה תהיה מורכבת בדרך כלל ממספר חצוצרות, טרומבונים, חליל צד, ולפעמים כלים נוספים כמו סקסופון.
אחד הכלים החשובים ביותר הוא הבס, במקור נוגן על קונטרה בס, כיום הוחלף לרוב בבס אלקטרוני כמו גיטרה בס או בייבי בס.
אחד המאפיינים של הסלסה הוא שגם הכלים ההרמוניים מנוגנים בתבניות מסוימות ונותנים למעשה את הקצב לשיר, לדוגמא הגיטרה, שתחילה בסון הקובני כגיטרה "טרס" (בעלת שלושה מייתרים). במקום או ליד הגיטרה, נכנס הפסנתר שעם השנים הוחלף בקלידים האלקטרוניים.
כאמור, ההתפתחות של הסלסה באה מהכנסתם של מספר סגנונות מוזיקליים תחת מושג אחד כולל. אבל עם הזמן הסלסה התחילה להתפתח ולמעשה כיום אפשר לחלק אותה למספר סגנונות שונים, אלו שלושת הסגנונות המובילים והעיקריים:
1) סלסה קשה (Salsa Dura) הכוונה היא לסגנון הסלסה שנוצר בשנות ה-70. סגנון בדרך כלל מאוד קצבי ומהיר, כשהתבניות מערבבות את הסון והממבו הקובניים. המוזיקה נתנה המון חופש לאלתור לנגנים והזמרים שכמובן אהבו את זה מאוד והחזירו עם מוזיקה מאוד אנרגטית. סגנון זה נוצר בעיקר בפורטו ריקו, בניו יורק על ידי מהגרים פורטו ריקניים ובקולומביה.
2) סלסה רומנטית – סגנון זה נוצר בשנות ה-80, כשהפופ הלטיני השפיע על הסלסה הקשה, למעשה שירי האהבה הפופולאריים הולבשו על התבניות של הסלסה וכך נוצר סגנון שנעשה למאוד פופולארי בעיקר מכיוון שהוא היה דומה למוזיקת של הזרם המרכזי (הגלגל"צי אם תרצו), כמובן שהזרם הזה התקבל בהתנגדות חריפה של הרקדנים והיוצרים הקודמים שקראו לסגנון הזה – סלסה חלשה, כקונטרה לזרם המרכזי עד אז.
הסלסה הרומנטית בדרך כלל תיתן פחות דגש לכלי הנגינה ולקטעי סולו והיא תהיה סביב שיר האהבה ששר הזמן. גם סגנון זה התפתח באותם מקומות כמו הסגנון הקודם, בדגש על פורטו ריקו וקולומביה, אך גם בארה"ב ובמדינות לטיניות ברחבי העולם.
3) סלסה קובנית – כשמדברים היום על סלסה קובנית, מתכוונים בדרך כלל ל- טימבה הפופולארית שנוצרה למעשה בסוף שנות ה-80.
כמובן שיש גם את מוזיקת הסון והממבו הקובניים, שהם כאמור המקור של כל הסלסה, הסון כיום עדין פופולארי מאוד בקובה ומנוגן בכל בית קפה ובר, תהילתו של הסון חזרה לקובה בעיקר לאחר הסרט הדקומנטרי המצליח – בואנה ויסטה סושיאל קלאב, התיירים שבאים היום לקובה מחפשים לראות את קובה שראו בסרט, כמובן שהקובנים עושים ככל יכולתם כדי להביא להם את חבורות הזקנים שמנגנים את הסון ממש כמו פעם.
נכתב ע"י מוטי סבג באתר http://www.superdance.co.il
|
|
|
|
|
