קפיטן אבי הזאב
עיתונאי, צלם עיתונות שנסע לקובה ב 1996, יחד עם עוד 2 חברים התאהב במדינה. שם פתק על דלת הבית
תכף אשוב ונשאר שם במשך 5 שנים.
במהלך תקופה זו הדריך תיירים ישראלים שחלקם יהפכו לימים למדריכים וסוכנים המתמחים בקובה.
עם חזרתו לארץ כתב את הספר "מדריך קובה" יחד עם חברו הטוב הסופר והמחונן ירון אביטוב
(שכתב כ 8 ספרים) ביניהם 2 ספרים העוסקים בקובה, הלילה של סנטיאגו ויומה.
עבור קפיטן שרק רגל מעץ ואנקול מתכת במקום כף יד חסרו לו כדי להיות קפיטן אמיתי, קובה היא דרך חיים והבנדנה היא תעודת הזהות שלו.
"אם אין בנדנה, אין קפיטן. אין קפיטן, אין קובה. אין קובה אין חיים".
מאת: גל שחר
פורסם: אתר קובה מרכז מידע | 20/11/2012 | 14:30
ראשית, מה מקור השם קפיטן
מקור השם קפיטן נדבק לו ע"י קובני שפגש את קפיטן יחד עם שני חבריו במסעו הראשון לקובה.
במהלך המסע קובני סקרן ניגש אליהם וניסה לפצוח עימם בשיחה. החברים לא הבינו מילה, קפיטן עוד פחות, אבל הם הצביעו עליו ואמרו "הוא הקפיטן" .
רק שמע הקובני את המילה קפיטן הזדקף, והחל למלמל את השם קפיטן ועוד מס' מילים בהתרגשות תוך שהוא ניצב בדום מתוח, רוקע ברגלו ומצדיע .
אבי הזאב וחבריו התייחסו לכך בהומור, אולם ברגע זה למעשה קיבל אבי הזאב את התוספת 'קפיטן' לשמו החדש, שם שמלווה אותו למעשה עד היום ומשמש כשמו המסחרי והרשמי.
לימים, כשהחלו לקרוא לו כך ברחבי קובה הבין קפיטן שזהו למעשה כינוי של כבוד.
אין ספק שהופעתו החיצונית של קפיטן החבוש בבנדנה אדומה, ענוד בעגילים רבים לאורך האפרכסת תרמה לכך. רק רגל מעץ ואנקול מתכת
במקום כף יד חסרו לו כדי להיות קפיטן אמיתי.
הבנדנה מהווה כלי רב שימושי עיקרי למסעותיו של קפיטן ברחבי העולם ומשמשת כשמיכה, סדין, מגבת, צעיף, מטלית, וילון, כיסוי מיטה וחגורה.
קוקיטה היתה תוכית נדירה מהסוג הקריבי מרובת צבעים ומהירת מחשבה שנלכדה ע"י ילדים בתחנת דלק בקמאגווי, בו ברגע ניצתה האהבה וקפיטן קנה
אותה מהם. מהרגע שהניח אותה על כתפו ועד ליום מותה בפינר דל ריו, קוקיטה הייתה לצידו כעוזרת הקפיטן.
האם אתה הישראלי הראשון שהגיע לקובה ?
הישראלים הראשונים שהגיעו לקובה היו אנשי עסקים שהגיעו לאי ב 1993. אולם אין ספק שאני הראשון שפתח את הצוהר לישראלים כאתר תיירות.
לאחמ"כ נכנסו תלמידיי ומטייליי של קפיטן שהפכו עם הזמן למתחרים בכל הנוגע לתיירות ישראלית בקובה.
כיום בקובה ישנם עסקים ומפעלים ישראלים כמו בית חרושת לפחיות וחביות, חב' נטפים, חב' שמן עם 2 מפעלים וכן מטרים רבים של בניה להשכרה נבנו
ע"י ישראלים. כך שלנקודה הישראלית יש אחיזה לא מעטה בקובה.
כיצד התחיל הרומן שלך עם קובה ?
בסביבות שנת 90' נסענו שלושה חברים לווייטנאם שהייתה מדינה קומוניסטית ללא יחסים עם ישראל.
נחתנו בתוך בונקר צבאי שם בוצע תהליך הבידוק. ההרגשה הייתה מפחידה ולא נעימה כלל מאחר ואנחנו היינו הישראלים היחידים בווייטנאם, זאת לאחר
שסגן שר החוץ הווייטנאמי חתם מזכר הבנה עם שמעון פרס שר החוץ הישראלי דאז.
כנ"ל גם בנחיתתי הראשונה בקובה בשדה התעופה חוסה מרטי שבסנטיאגו דה קובה חזר על עצמו תהליך התשאול והבידוק כתהליך מפחיד ארוך ומתיש.
עם זאת, מציין קפיטן שבכל כניסותיו הן בווייטנאם והן ברוסיה הקומוניסטיות, הבידוק והתשאול היו קשים, ארוכים ומפחידים יותר.
ספר על הקליק הראשון שלך עם קובה
השנה שנת 93' ישבנו מזיעים בצהריים, באחת משכונותיה של של האנוי (עיר הבירה בויאטנם) אני ושני חבריי.
את קובה גיליתי בפעם הראשונה דרך וויטרינות זכוכית (המזכירות את הוויטרינות של ת"א משנות החמישים) מהן נשקפה פיסת גן עדן: חול לבן, מים כחולים
ושמים תכולים.
כמוכה קסם נמשכתי לנוף הנשקף מהוויטרינה, כשצעדתי לכיוון הבחנתי שמעל לבניין התנופף דגלה של קובה. מיד הבנתי שאני בדרכי לשגרירות קובה.
נכנסתי לשגרירות ללא היסוס וביקשתי את הוויזה המיוחלת.
מסיבות שונות נדחה הביקור ורק לאחר כ 3 שנים הצלחתי להגשים את החלום להגיע לגן העדן קובה פנינת הקריביים.
מה מייחד את קובה ביחס לשאר מדינות אמל"ט ?
אני מחלק את העולם לשניים, קובה וכל השאר.
החיתוך הזה הנו כ"כ גס מאחר ולמרות שקובה נכללת ב 21 המדינות דוברות הספרדית עדיין היא שונה ואחרת.
בכל המדינות של אמל"ט בעת המעבר ממדינה למדינה, כמעט לא ניתן להבחין במעבר בין הגבולות. זאת מאחר ויש כ-80% מכנה משותף בין כל המדינות
ו 20% שונה שונה (מטבע, מאכלים וכו').
במקרה של קובה השוני נובע מהיותה אי סגור ומבודד מוקף בחגורת מיים זאת להבדיל ממדינות שכנות אחרות.
בגין המיקום ואופי המשטר הקובנים לא ראו כלום, לא למדו כלום ולא ידעו כלום.
בידוד זה, יצר הוכחה שדרווין היה שמח מתוצאותיה המשקפות את תפיסת עולמו ואת עיקרי תורתו לגבי מוצא האדם.
מאחר ומדובר במדינה מבודדת לחלוטין שבוודאות אנו יודעים שאין לה קשרי תחבורה, קשרי הפלגה וקשרי רדיו למדינות אחרות והטכנולוגיה פסחה עליה
זאת אומרת שכל הידע על המתרחש בקובה הוא פנימי בלבד ובניתוק מהנעשה בעולם. ניתן להגיע למסקנה הברורה שלפחות בשנת 1996, עדיין תקופת התמימות וטוב הלב שאפיינה את קובה בשנות התשעים שבין אם האדם הגיע מהקוף או לא עדיין הוא מממש את האמירה התנכי"ת של
טבע האדם טוב ביסודו והקלקול מגיע אח"כ. אני צופה שהקלקול הזה שהגיע לפני מס' שנים ישנה לחלוטין את פני המדינה. אני מכנה את זה קלקול
יש אחרים אחרים שייכנו זאת פרוספריטי התקדמות לכיוון הקפיטליזם.
אין ספק וברור לכל שהנאיביות וטוב הלב ששלטו בקובה בשנות ה90 המאוחרות מפנים את מקומם לתחמנות וממזריות, סוף עידן התמימות.
כיצד נראתה קובה למתבונן באמצע שנות התשעים.
מאז הסכמי פירוק הנשק הגרעיני בין ג'ורבאצוב לבוש האב, למעשה ברה"מ כבר לא הייתה זקוקה לקובה כבונקר קדמי במלחמה הקרה ולכן הפסיקה את תמיכתה באי.
חשוב לציין שרוסיה בנתה לקובה תשתיות רבות במשך שנים, לא מעטות (טלקומוניקציה, חשמל, כבישים, גשרים, הנדסה ועוד) וכן כלכלת הסוכר והטבק
נשענה ונרכשה ע"י הרוסים, והיוותה מקור חמצן חשוב ועיקרי לכלכלה הקובנית. זה היה מעין בארטר לא משתלם בין האימא הגדולה לבת חסות קטנה.
לאחר שננטשו ע"י הרוסים נכנסו הקובנים למשבר כלכלי. בנוסף הבנקים הבינ"ל הגדירו את קובה כמדינה עם אי יציבות פוליטית ומנעו כל סיוע כלכלי וגישור להלוואות ולהשקעות. וכך מצאו עצמם הקובנים כמדינה נפלאה אבל ללא השקעות חוץ.
היחידים שהיו מוכנים להשקיע היו הישראלים שלקחו סיכון רב על הכסף הפרטי שלהם. זאת משום שכבר בתקופה זו החלו הפסקות חשמל יזומות ע"י הממשל, על אינטרנט לא היה מה לדבר והתקשורת הטלפונית הייתה בלתי אפשרית.
כך שהמדינה הייתה מנותקת לחלוטין מכיוון שהיא לא יכלה לספק שירותים לאנשי העסקים ולכן אלו שהשקיעו היו צריכים סבלנות אורך רוח וסובלנות.
האם הזדמן לך לפגוש את פידל קסטרו הגדול
אכן, כפעמיים לערך. אמנם לא באופן אישי אולם ראיתי אותו בחודשי פברואר בהוואנה עת מתקיים פסטיבל ההבאנוס השנתי בהוואנה. כנס אליו מגיעים מאות חובבי סיגרים מרחבי העולם לשלושה ימי עישון מרכזיים.
נתקלתי בו פעם נוספת במכירה פומבית בה במסגרת סעודת גאלה במהלך כנס ההבאנוס הוא הכניס מליון וחצי דולר במשך דקות ספורות לקופת המדינה ע"י מכירת חפיסות סיגריות בחתימתו האישית ופריטים נוספים בחתימתו.
נתון מעניין שלמרות שהספורט הלאומי בקובה הוא ישיבה על כסה נדנדנה וסיגר בן השיניים, בשנים האחרונות נמנעים המנהיגים לעשן למען בריאותם האישית.
כיצד התפתחה התיירות והאירוח בקובה
הנושא של הבתים הפרטיים בקובה היה מאוד בעייתי ומאוד מוגבל מאחר והקובנים לא ידעו לנהל כלכלה נכונה.
כבר בימים הראשונים שלי באי אני מזהה את הפוטנציאל הטמון בכל נושא האירוח בקאסות פרטיות. בתחילה אני מציע להם ללמוד שיטות קפיטליסטיות בסיסיות או 'קפיטניזם' על מנת להגדיל את הונם באופן יחסי. ולמעשה בתהליך למידה קצר בנושא כלכלה אני מסייע בידם והופך את חלקם לאנשים "עשירים'.
זיהיתי בעלי קאסות נחמדים אולם ללא תנאי אירוח סבירים שניתן לשווק ולמכור לתיירים ובטח לא להתארח אצלם. ואז בהליך קצר של מקח וממכר מתבשלת עסקה שעיקרה תשלום מראש עבור מס' רב של ימי אירוח במחיר נמוך וכן הגדלת חדרי האירוח לנפח אכסון גדול יותר.
שילמתי כ 250 $ לבעלי הקאסות, סכום עתק באותם זמנים (שווה ערך לכרבע מיליון ש"ח) ובתמורה דרשתי מהם לבנות שירותים, להתקין מזגן בחדרים,
לרכוש מיטות ומזרונים וכן כלי מטבח וחומרי ניקיון.
השיטה הולכה ומתפתחת והדוגמא הטובה ביותר הנה הבית הוורוד של דר' רוברטו ומאדליין בלס טונאס.
בית של שני חדרים שהפך למרכז אירוח בן 4 חדרים עם מטבח מרכזי שכיום גם משמש כ"מרכז הישראלי" בקובה מעין קונסוליה ישראלית לא רשמית.
בדרך זו השקעתי אלפי דולרים ולמעשה פתחתי את שערי את קובה לתיירות ישראלית.
כבר בשלב זה היה ניתן לטייל כבר עם 4 אנשים ואף יותר. מכאן והלאה החלה קולחת טיפין טיפין התיירות הישראלית לאי החלומות וגן העדן.
כיצד היית מגדיר את מערכת הבריאות בקובה
הקובנים חרדים לנושא הבריאות. כבר בשדה התעופה ניתן להבחין במצלמות הנמצאות מעל ביתני פקידי ההגירה, אלו אינן מצלמות אבטחה כי אם מצלמות טרמיות המחוברות למסכים שתפקידם לגלות נק' חום בגוף האדם בתוך שניות. כך שתייר המגיע עם חום או מחלה כלשהי מגרש מידית מהאי.
כאשר מחלת הפרה המשוגעת היגיעה לכל מקום בעולם, קובה היא המדינה היחידה שלא נפגעה ממחלה זו. זאת מאחר והקובנים סוגרים את האי הרמטית מבחינה בריאותית. מכאן נובע האיסור להכניס מיני ירקות או מזון כלשהו לקובה.
קובה היא למעשה המדינה הכי בריאה בדרום ומרכז אמריקה אחוז נשאי האיידס הנו הנמוך ביותר באמריקה הלטינית . אין בה מחלות וראליות מדבקות.
מחד המדינה נעדרת תנאים טכנולוגים מתקדמים אולם מאידך מערכת הבריאות מתהדרת בהשכלה רפואית אקדמית נרחבת.
כמעט בכל עיר ישנה אוניברסיטה ורפואה היא מקצוע מתבקש באי. יותר מ 50.000 רופאים וכ 11.000 אחיות יש בקובה כך שכמעט ואין מצב שיש בניין
שמאוכלס ללא רופא המתגורר בקומה הראשונה.
כל בוגר רפואה או אקדמאי מחויב לשלוש שנים שירות בקהילה כולל טיפולים ממושכים וביקורי בית מידי יום ביומו. סביר להניח שאת המדיסינה (תרופה) שהרופא רושם אין בכלל בבית המרקחת. ובכל זאת, מודל כזה של מערך בריאות לא קיים בשום מקום אחר בעולם.
ככלל סטודנטים זרים רבים ממדינות אמל"ט מגיעים ללמוד רפואה בקובה בגין רמת הלימודים הגבוהה ודוקטרינת הדידקטיקה והמתודיקה הקומוניסטית.
מעבר לכך קובה מסייעת במשלחות רופאים לחילוץ וסיוע באסונות טבע וכן לטיפול בילידים באזורים הנידחים של דרום אמריקה.
הקובנים מהווים את חוד החנית בשלושה תחומים מובילים בתחום הרפואה:
מחלות עיניים (בעיקר טיפול מונע במחלת עין מסוימת בה יש גז שמתפתח בין הקרנית לרשתית).
ויטיליגו (מחלת עור - בה יש אובדן הדרגתי של צבע, מאופיין במראה של כתמים לבנים על העור) שהתרופה היחידה למחלה נמצאת בקובה.
אישור לטיפול המיוחד בויטליגו בקובה, קיבלתי מאחד מאחד הנוסעים של קפיטן אייל מליחי.
איל הוא מוסמך לטיפול ברפואה סינית ויפנית, לדבריו התרופה עשויה משליית אדם שיש לו תכונות שמעוררות את הייצור של מלנוציטים, לדבריו קיים מחקר שהוכיח יעילות ב86% מהמקרים שטופלו. על מנת לטפל במחלה בקובה יש להגיע למרכז Histoterapia בהוואנה לשהות בת 5 ימים לפחות.
היישום של טיפול זה לריפוי של ויטיליגו, הוא בטוח לחלוטין, אין לו תופעות לוואי מערכתיות או מקומיות והוא חל על ילדים ונשים בהריון וקשישים.
לדברי קפיטן חלק לא מבוטל של נוסעים וקבוצות שהוא הוציא לקובה הנן מדענים וחקלאים וכן אנשים שנדרשו לטיפולים רפואיים בתחומים אלו.
תרופת Melagenina פלוס אינה נמכרת באופן חופשי, רק לאחר הערכה ומרשם של הרופא המטפל.
רפואה שיקומית אורתופדית הנו התחום השלישי בו מובילים הקובנים בתחומם בעולם זאת למרות שנושא תאונות הדרכים בקובה הוא מינורי ביחס למדינות אחרות בעולם, ובטח שאין שם מלחמות ב חמישים השנה האחרונות.
חותם אישי מקובה
לאחר שקראתי את הספר 'פרפר' של הנרי שרייר המספר על צעיר צרפתי שנידון למאסר ממושך, על רצח שלא ביצע. לריצוי עונשו נשלח 'פרפר' אל מושבות העונשין הצרפתיות, אשר באיים הקריבים. באחת מבריחותיו לחופשי, היגיע 'פרפר' לכפר קטן לחוף הים הקריבי. תושבי הכפר קיבלו אותו לחיקם, בלי להתעניין מה היה החטא בגינו נכלא, ובעטיו נמלט. בכפר אומץ על ידי לאלי וזוארימה; שתי אינדיאניות צעירות, אחריות בדם, שצבע עורן היה כצבע הברונזה.
השתיים שיכנו אותו בביתן, ועד מהרה השתלב 'פרפר' בחי הכפר, שם מצא את ביתו את שלוותו. כך חשתי גם אני כשנחתתי בברקואה שבקובה, שלושה דורות אחרי 'פרפר' מספר קפיטן. גם אני אומצתי ע"י הקובנים. אנשים פשוטים שמעולם לא היה אכפת להם מהיכן אני, מי אני, עד מתי אשאר או אעזוב, ולאן, קיבלו אותי איך שאני, כאילו אין עבר ועתיד אלא רק ההווה קיים. (מתוך הספר 'מדריך קובה' בהוצאת אסטרולוג)
האפשרות להחזיר מעט מטוב הלב שקיבל מהקובנים נקרתה בדרכו זמן לא ממושך לאחר מכן. בתקופה שהתגוררתי בגוואנאבו שהיתי בוילה גדולה עם ששה חדרים. זמן קצר לאחר מכן אספתי קבוצה של ילדי רחוב ( 9 בנות, ילד שחור והומו) ופתחתי למעשה מעין בית שאנטי בהתנדבות.
בית עם כללים וערכים של אחריות ותורנות שנתנו לילדים בהמשך כלים בסיסים לשרוד ולהתבגר באופן נורמלי. זכורה לי במיוחד אחת הבנות שבצאתה ליום חופש מהבית נתנה לו נשיקה עם שפתיים קפוצות. לשאלה מדוע הנה עם שפתיים חתומות, ענתה הילדה כי יש לה עדשות מתחת הלשון ואין לה קופסה לעדשות.
רחמי נכמרו על הנערה ומיד יצאתי למסע חיפושים על מנת למצא קופסת עדשות. לבסוף מצאתי את 'האוצר' שהיה כל עולמה בסנטיאגו .
בעזרת חבר טוב רכשתי גם עדשות חדשות ונוזל לעדשות שהיה מצרך נדיר באותם זמנים בקובה ולמעשה הענקתי לה רגעים ארוכים של אושר ושמחה.
אז למה לנסוע דווקא דרכך לקובה
היתרון שלי על פני מתחריי מציין קפיטן הוא שמרביתם הם למעשה תלמידי בעבר, העובדה היא שאני איש המקצוע והמומחה הטוב ביותר בכל הקשור לטיסות למרכז ודרום אמריקה. אני נוסע בעצמי פעמיים בשנה להשתלמות לדרום ומרכז אמריקה. לדעתי אין סוכן נסיעות שמכיר טוב ממני את האפשרויות הגלומות בהרכבת טיסות לאמל"ט.
המהירות בה הנני מתעדכן לגבי המתרחש בקובה היא ייחודית בגין הרשת הגדולה של אנשים ומכרים שרכשתי בשנותיי בקובה. אני מעודכן בזמן אמת בפרטים של שיפוץ בבית מלון כזה או אחר, או לחלופין בסערה מקומית או אזורית שפוקדת את האי וגורמת לנזקים או כל מצב חירום אחר. ידיעות מסוג זה הזורמות אלי מסייעות בידי לחסוך כסף רב לאנשים המתעתדים לטוס לאזורים אלו בקובה ולהפנותם אותם לאזורים אחרים.
הנני זמין ללקוחות 24 שעות ביממה, ובכל מקום בו הנני שוהה אני נושא עמי מחשב נייד ומצויד בתכנת הטיסות וההזמנות וכן בתכנת גיבוי נוספת. שירות זה חשוב לאין ערוך לנוסע שנתקל בבעיה כלשהי. ומיותר לציין שבעיות הנן מצרך שכיח בקובה.
נושא עקרוני וחשוב מאוד הוא האפשרות שיש בידי לסייע לנוסעים שאיבדו את דרכונם בקובה, כמו כן אני היחיד שיש באפשרותו לבצע העברות כספיות מרגע לרגע מישראל לקובה, זאת להבדיל מהמתחרים.
אין ספק שלניסיון שצברתי, הספרים שכתבתי, ההרצאות הרבות שהנני מעביר בתחום, הניקיון שלי מאינטרסים של חברות תעופה ,המחויבות שלי ללקוח בכל רגע נתון ובעיקר האהבה שיש לי למדינה המיוחדת הזו מהווים מכלול חד משמעי לתשובה מדוע כדאי לנסוע באמצעותי.
תכף אשוב ונשאר שם במשך 5 שנים.
במהלך תקופה זו הדריך תיירים ישראלים שחלקם יהפכו לימים למדריכים וסוכנים המתמחים בקובה.
עם חזרתו לארץ כתב את הספר "מדריך קובה" יחד עם חברו הטוב הסופר והמחונן ירון אביטוב
(שכתב כ 8 ספרים) ביניהם 2 ספרים העוסקים בקובה, הלילה של סנטיאגו ויומה.
עבור קפיטן שרק רגל מעץ ואנקול מתכת במקום כף יד חסרו לו כדי להיות קפיטן אמיתי, קובה היא דרך חיים והבנדנה היא תעודת הזהות שלו.
"אם אין בנדנה, אין קפיטן. אין קפיטן, אין קובה. אין קובה אין חיים".
מאת: גל שחר
פורסם: אתר קובה מרכז מידע | 20/11/2012 | 14:30
ראשית, מה מקור השם קפיטן
מקור השם קפיטן נדבק לו ע"י קובני שפגש את קפיטן יחד עם שני חבריו במסעו הראשון לקובה.
במהלך המסע קובני סקרן ניגש אליהם וניסה לפצוח עימם בשיחה. החברים לא הבינו מילה, קפיטן עוד פחות, אבל הם הצביעו עליו ואמרו "הוא הקפיטן" .
רק שמע הקובני את המילה קפיטן הזדקף, והחל למלמל את השם קפיטן ועוד מס' מילים בהתרגשות תוך שהוא ניצב בדום מתוח, רוקע ברגלו ומצדיע .
אבי הזאב וחבריו התייחסו לכך בהומור, אולם ברגע זה למעשה קיבל אבי הזאב את התוספת 'קפיטן' לשמו החדש, שם שמלווה אותו למעשה עד היום ומשמש כשמו המסחרי והרשמי.
לימים, כשהחלו לקרוא לו כך ברחבי קובה הבין קפיטן שזהו למעשה כינוי של כבוד.
אין ספק שהופעתו החיצונית של קפיטן החבוש בבנדנה אדומה, ענוד בעגילים רבים לאורך האפרכסת תרמה לכך. רק רגל מעץ ואנקול מתכת
במקום כף יד חסרו לו כדי להיות קפיטן אמיתי.
הבנדנה מהווה כלי רב שימושי עיקרי למסעותיו של קפיטן ברחבי העולם ומשמשת כשמיכה, סדין, מגבת, צעיף, מטלית, וילון, כיסוי מיטה וחגורה.
קוקיטה היתה תוכית נדירה מהסוג הקריבי מרובת צבעים ומהירת מחשבה שנלכדה ע"י ילדים בתחנת דלק בקמאגווי, בו ברגע ניצתה האהבה וקפיטן קנה
אותה מהם. מהרגע שהניח אותה על כתפו ועד ליום מותה בפינר דל ריו, קוקיטה הייתה לצידו כעוזרת הקפיטן.
האם אתה הישראלי הראשון שהגיע לקובה ?
הישראלים הראשונים שהגיעו לקובה היו אנשי עסקים שהגיעו לאי ב 1993. אולם אין ספק שאני הראשון שפתח את הצוהר לישראלים כאתר תיירות.
לאחמ"כ נכנסו תלמידיי ומטייליי של קפיטן שהפכו עם הזמן למתחרים בכל הנוגע לתיירות ישראלית בקובה.
כיום בקובה ישנם עסקים ומפעלים ישראלים כמו בית חרושת לפחיות וחביות, חב' נטפים, חב' שמן עם 2 מפעלים וכן מטרים רבים של בניה להשכרה נבנו
ע"י ישראלים. כך שלנקודה הישראלית יש אחיזה לא מעטה בקובה.
כיצד התחיל הרומן שלך עם קובה ?
בסביבות שנת 90' נסענו שלושה חברים לווייטנאם שהייתה מדינה קומוניסטית ללא יחסים עם ישראל.
נחתנו בתוך בונקר צבאי שם בוצע תהליך הבידוק. ההרגשה הייתה מפחידה ולא נעימה כלל מאחר ואנחנו היינו הישראלים היחידים בווייטנאם, זאת לאחר
שסגן שר החוץ הווייטנאמי חתם מזכר הבנה עם שמעון פרס שר החוץ הישראלי דאז.
כנ"ל גם בנחיתתי הראשונה בקובה בשדה התעופה חוסה מרטי שבסנטיאגו דה קובה חזר על עצמו תהליך התשאול והבידוק כתהליך מפחיד ארוך ומתיש.
עם זאת, מציין קפיטן שבכל כניסותיו הן בווייטנאם והן ברוסיה הקומוניסטיות, הבידוק והתשאול היו קשים, ארוכים ומפחידים יותר.
ספר על הקליק הראשון שלך עם קובה
השנה שנת 93' ישבנו מזיעים בצהריים, באחת משכונותיה של של האנוי (עיר הבירה בויאטנם) אני ושני חבריי.
את קובה גיליתי בפעם הראשונה דרך וויטרינות זכוכית (המזכירות את הוויטרינות של ת"א משנות החמישים) מהן נשקפה פיסת גן עדן: חול לבן, מים כחולים
ושמים תכולים.
כמוכה קסם נמשכתי לנוף הנשקף מהוויטרינה, כשצעדתי לכיוון הבחנתי שמעל לבניין התנופף דגלה של קובה. מיד הבנתי שאני בדרכי לשגרירות קובה.
נכנסתי לשגרירות ללא היסוס וביקשתי את הוויזה המיוחלת.
מסיבות שונות נדחה הביקור ורק לאחר כ 3 שנים הצלחתי להגשים את החלום להגיע לגן העדן קובה פנינת הקריביים.
מה מייחד את קובה ביחס לשאר מדינות אמל"ט ?
אני מחלק את העולם לשניים, קובה וכל השאר.
החיתוך הזה הנו כ"כ גס מאחר ולמרות שקובה נכללת ב 21 המדינות דוברות הספרדית עדיין היא שונה ואחרת.
בכל המדינות של אמל"ט בעת המעבר ממדינה למדינה, כמעט לא ניתן להבחין במעבר בין הגבולות. זאת מאחר ויש כ-80% מכנה משותף בין כל המדינות
ו 20% שונה שונה (מטבע, מאכלים וכו').
במקרה של קובה השוני נובע מהיותה אי סגור ומבודד מוקף בחגורת מיים זאת להבדיל ממדינות שכנות אחרות.
בגין המיקום ואופי המשטר הקובנים לא ראו כלום, לא למדו כלום ולא ידעו כלום.
בידוד זה, יצר הוכחה שדרווין היה שמח מתוצאותיה המשקפות את תפיסת עולמו ואת עיקרי תורתו לגבי מוצא האדם.
מאחר ומדובר במדינה מבודדת לחלוטין שבוודאות אנו יודעים שאין לה קשרי תחבורה, קשרי הפלגה וקשרי רדיו למדינות אחרות והטכנולוגיה פסחה עליה
זאת אומרת שכל הידע על המתרחש בקובה הוא פנימי בלבד ובניתוק מהנעשה בעולם. ניתן להגיע למסקנה הברורה שלפחות בשנת 1996, עדיין תקופת התמימות וטוב הלב שאפיינה את קובה בשנות התשעים שבין אם האדם הגיע מהקוף או לא עדיין הוא מממש את האמירה התנכי"ת של
טבע האדם טוב ביסודו והקלקול מגיע אח"כ. אני צופה שהקלקול הזה שהגיע לפני מס' שנים ישנה לחלוטין את פני המדינה. אני מכנה את זה קלקול
יש אחרים אחרים שייכנו זאת פרוספריטי התקדמות לכיוון הקפיטליזם.
אין ספק וברור לכל שהנאיביות וטוב הלב ששלטו בקובה בשנות ה90 המאוחרות מפנים את מקומם לתחמנות וממזריות, סוף עידן התמימות.
כיצד נראתה קובה למתבונן באמצע שנות התשעים.
מאז הסכמי פירוק הנשק הגרעיני בין ג'ורבאצוב לבוש האב, למעשה ברה"מ כבר לא הייתה זקוקה לקובה כבונקר קדמי במלחמה הקרה ולכן הפסיקה את תמיכתה באי.
חשוב לציין שרוסיה בנתה לקובה תשתיות רבות במשך שנים, לא מעטות (טלקומוניקציה, חשמל, כבישים, גשרים, הנדסה ועוד) וכן כלכלת הסוכר והטבק
נשענה ונרכשה ע"י הרוסים, והיוותה מקור חמצן חשוב ועיקרי לכלכלה הקובנית. זה היה מעין בארטר לא משתלם בין האימא הגדולה לבת חסות קטנה.
לאחר שננטשו ע"י הרוסים נכנסו הקובנים למשבר כלכלי. בנוסף הבנקים הבינ"ל הגדירו את קובה כמדינה עם אי יציבות פוליטית ומנעו כל סיוע כלכלי וגישור להלוואות ולהשקעות. וכך מצאו עצמם הקובנים כמדינה נפלאה אבל ללא השקעות חוץ.
היחידים שהיו מוכנים להשקיע היו הישראלים שלקחו סיכון רב על הכסף הפרטי שלהם. זאת משום שכבר בתקופה זו החלו הפסקות חשמל יזומות ע"י הממשל, על אינטרנט לא היה מה לדבר והתקשורת הטלפונית הייתה בלתי אפשרית.
כך שהמדינה הייתה מנותקת לחלוטין מכיוון שהיא לא יכלה לספק שירותים לאנשי העסקים ולכן אלו שהשקיעו היו צריכים סבלנות אורך רוח וסובלנות.
האם הזדמן לך לפגוש את פידל קסטרו הגדול
אכן, כפעמיים לערך. אמנם לא באופן אישי אולם ראיתי אותו בחודשי פברואר בהוואנה עת מתקיים פסטיבל ההבאנוס השנתי בהוואנה. כנס אליו מגיעים מאות חובבי סיגרים מרחבי העולם לשלושה ימי עישון מרכזיים.
נתקלתי בו פעם נוספת במכירה פומבית בה במסגרת סעודת גאלה במהלך כנס ההבאנוס הוא הכניס מליון וחצי דולר במשך דקות ספורות לקופת המדינה ע"י מכירת חפיסות סיגריות בחתימתו האישית ופריטים נוספים בחתימתו.
נתון מעניין שלמרות שהספורט הלאומי בקובה הוא ישיבה על כסה נדנדנה וסיגר בן השיניים, בשנים האחרונות נמנעים המנהיגים לעשן למען בריאותם האישית.
כיצד התפתחה התיירות והאירוח בקובה
הנושא של הבתים הפרטיים בקובה היה מאוד בעייתי ומאוד מוגבל מאחר והקובנים לא ידעו לנהל כלכלה נכונה.
כבר בימים הראשונים שלי באי אני מזהה את הפוטנציאל הטמון בכל נושא האירוח בקאסות פרטיות. בתחילה אני מציע להם ללמוד שיטות קפיטליסטיות בסיסיות או 'קפיטניזם' על מנת להגדיל את הונם באופן יחסי. ולמעשה בתהליך למידה קצר בנושא כלכלה אני מסייע בידם והופך את חלקם לאנשים "עשירים'.
זיהיתי בעלי קאסות נחמדים אולם ללא תנאי אירוח סבירים שניתן לשווק ולמכור לתיירים ובטח לא להתארח אצלם. ואז בהליך קצר של מקח וממכר מתבשלת עסקה שעיקרה תשלום מראש עבור מס' רב של ימי אירוח במחיר נמוך וכן הגדלת חדרי האירוח לנפח אכסון גדול יותר.
שילמתי כ 250 $ לבעלי הקאסות, סכום עתק באותם זמנים (שווה ערך לכרבע מיליון ש"ח) ובתמורה דרשתי מהם לבנות שירותים, להתקין מזגן בחדרים,
לרכוש מיטות ומזרונים וכן כלי מטבח וחומרי ניקיון.
השיטה הולכה ומתפתחת והדוגמא הטובה ביותר הנה הבית הוורוד של דר' רוברטו ומאדליין בלס טונאס.
בית של שני חדרים שהפך למרכז אירוח בן 4 חדרים עם מטבח מרכזי שכיום גם משמש כ"מרכז הישראלי" בקובה מעין קונסוליה ישראלית לא רשמית.
בדרך זו השקעתי אלפי דולרים ולמעשה פתחתי את שערי את קובה לתיירות ישראלית.
כבר בשלב זה היה ניתן לטייל כבר עם 4 אנשים ואף יותר. מכאן והלאה החלה קולחת טיפין טיפין התיירות הישראלית לאי החלומות וגן העדן.
כיצד היית מגדיר את מערכת הבריאות בקובה
הקובנים חרדים לנושא הבריאות. כבר בשדה התעופה ניתן להבחין במצלמות הנמצאות מעל ביתני פקידי ההגירה, אלו אינן מצלמות אבטחה כי אם מצלמות טרמיות המחוברות למסכים שתפקידם לגלות נק' חום בגוף האדם בתוך שניות. כך שתייר המגיע עם חום או מחלה כלשהי מגרש מידית מהאי.
כאשר מחלת הפרה המשוגעת היגיעה לכל מקום בעולם, קובה היא המדינה היחידה שלא נפגעה ממחלה זו. זאת מאחר והקובנים סוגרים את האי הרמטית מבחינה בריאותית. מכאן נובע האיסור להכניס מיני ירקות או מזון כלשהו לקובה.
קובה היא למעשה המדינה הכי בריאה בדרום ומרכז אמריקה אחוז נשאי האיידס הנו הנמוך ביותר באמריקה הלטינית . אין בה מחלות וראליות מדבקות.
מחד המדינה נעדרת תנאים טכנולוגים מתקדמים אולם מאידך מערכת הבריאות מתהדרת בהשכלה רפואית אקדמית נרחבת.
כמעט בכל עיר ישנה אוניברסיטה ורפואה היא מקצוע מתבקש באי. יותר מ 50.000 רופאים וכ 11.000 אחיות יש בקובה כך שכמעט ואין מצב שיש בניין
שמאוכלס ללא רופא המתגורר בקומה הראשונה.
כל בוגר רפואה או אקדמאי מחויב לשלוש שנים שירות בקהילה כולל טיפולים ממושכים וביקורי בית מידי יום ביומו. סביר להניח שאת המדיסינה (תרופה) שהרופא רושם אין בכלל בבית המרקחת. ובכל זאת, מודל כזה של מערך בריאות לא קיים בשום מקום אחר בעולם.
ככלל סטודנטים זרים רבים ממדינות אמל"ט מגיעים ללמוד רפואה בקובה בגין רמת הלימודים הגבוהה ודוקטרינת הדידקטיקה והמתודיקה הקומוניסטית.
מעבר לכך קובה מסייעת במשלחות רופאים לחילוץ וסיוע באסונות טבע וכן לטיפול בילידים באזורים הנידחים של דרום אמריקה.
הקובנים מהווים את חוד החנית בשלושה תחומים מובילים בתחום הרפואה:
מחלות עיניים (בעיקר טיפול מונע במחלת עין מסוימת בה יש גז שמתפתח בין הקרנית לרשתית).
ויטיליגו (מחלת עור - בה יש אובדן הדרגתי של צבע, מאופיין במראה של כתמים לבנים על העור) שהתרופה היחידה למחלה נמצאת בקובה.
אישור לטיפול המיוחד בויטליגו בקובה, קיבלתי מאחד מאחד הנוסעים של קפיטן אייל מליחי.
איל הוא מוסמך לטיפול ברפואה סינית ויפנית, לדבריו התרופה עשויה משליית אדם שיש לו תכונות שמעוררות את הייצור של מלנוציטים, לדבריו קיים מחקר שהוכיח יעילות ב86% מהמקרים שטופלו. על מנת לטפל במחלה בקובה יש להגיע למרכז Histoterapia בהוואנה לשהות בת 5 ימים לפחות.
היישום של טיפול זה לריפוי של ויטיליגו, הוא בטוח לחלוטין, אין לו תופעות לוואי מערכתיות או מקומיות והוא חל על ילדים ונשים בהריון וקשישים.
לדברי קפיטן חלק לא מבוטל של נוסעים וקבוצות שהוא הוציא לקובה הנן מדענים וחקלאים וכן אנשים שנדרשו לטיפולים רפואיים בתחומים אלו.
תרופת Melagenina פלוס אינה נמכרת באופן חופשי, רק לאחר הערכה ומרשם של הרופא המטפל.
רפואה שיקומית אורתופדית הנו התחום השלישי בו מובילים הקובנים בתחומם בעולם זאת למרות שנושא תאונות הדרכים בקובה הוא מינורי ביחס למדינות אחרות בעולם, ובטח שאין שם מלחמות ב חמישים השנה האחרונות.
חותם אישי מקובה
לאחר שקראתי את הספר 'פרפר' של הנרי שרייר המספר על צעיר צרפתי שנידון למאסר ממושך, על רצח שלא ביצע. לריצוי עונשו נשלח 'פרפר' אל מושבות העונשין הצרפתיות, אשר באיים הקריבים. באחת מבריחותיו לחופשי, היגיע 'פרפר' לכפר קטן לחוף הים הקריבי. תושבי הכפר קיבלו אותו לחיקם, בלי להתעניין מה היה החטא בגינו נכלא, ובעטיו נמלט. בכפר אומץ על ידי לאלי וזוארימה; שתי אינדיאניות צעירות, אחריות בדם, שצבע עורן היה כצבע הברונזה.
השתיים שיכנו אותו בביתן, ועד מהרה השתלב 'פרפר' בחי הכפר, שם מצא את ביתו את שלוותו. כך חשתי גם אני כשנחתתי בברקואה שבקובה, שלושה דורות אחרי 'פרפר' מספר קפיטן. גם אני אומצתי ע"י הקובנים. אנשים פשוטים שמעולם לא היה אכפת להם מהיכן אני, מי אני, עד מתי אשאר או אעזוב, ולאן, קיבלו אותי איך שאני, כאילו אין עבר ועתיד אלא רק ההווה קיים. (מתוך הספר 'מדריך קובה' בהוצאת אסטרולוג)
האפשרות להחזיר מעט מטוב הלב שקיבל מהקובנים נקרתה בדרכו זמן לא ממושך לאחר מכן. בתקופה שהתגוררתי בגוואנאבו שהיתי בוילה גדולה עם ששה חדרים. זמן קצר לאחר מכן אספתי קבוצה של ילדי רחוב ( 9 בנות, ילד שחור והומו) ופתחתי למעשה מעין בית שאנטי בהתנדבות.
בית עם כללים וערכים של אחריות ותורנות שנתנו לילדים בהמשך כלים בסיסים לשרוד ולהתבגר באופן נורמלי. זכורה לי במיוחד אחת הבנות שבצאתה ליום חופש מהבית נתנה לו נשיקה עם שפתיים קפוצות. לשאלה מדוע הנה עם שפתיים חתומות, ענתה הילדה כי יש לה עדשות מתחת הלשון ואין לה קופסה לעדשות.
רחמי נכמרו על הנערה ומיד יצאתי למסע חיפושים על מנת למצא קופסת עדשות. לבסוף מצאתי את 'האוצר' שהיה כל עולמה בסנטיאגו .
בעזרת חבר טוב רכשתי גם עדשות חדשות ונוזל לעדשות שהיה מצרך נדיר באותם זמנים בקובה ולמעשה הענקתי לה רגעים ארוכים של אושר ושמחה.
אז למה לנסוע דווקא דרכך לקובה
היתרון שלי על פני מתחריי מציין קפיטן הוא שמרביתם הם למעשה תלמידי בעבר, העובדה היא שאני איש המקצוע והמומחה הטוב ביותר בכל הקשור לטיסות למרכז ודרום אמריקה. אני נוסע בעצמי פעמיים בשנה להשתלמות לדרום ומרכז אמריקה. לדעתי אין סוכן נסיעות שמכיר טוב ממני את האפשרויות הגלומות בהרכבת טיסות לאמל"ט.
המהירות בה הנני מתעדכן לגבי המתרחש בקובה היא ייחודית בגין הרשת הגדולה של אנשים ומכרים שרכשתי בשנותיי בקובה. אני מעודכן בזמן אמת בפרטים של שיפוץ בבית מלון כזה או אחר, או לחלופין בסערה מקומית או אזורית שפוקדת את האי וגורמת לנזקים או כל מצב חירום אחר. ידיעות מסוג זה הזורמות אלי מסייעות בידי לחסוך כסף רב לאנשים המתעתדים לטוס לאזורים אלו בקובה ולהפנותם אותם לאזורים אחרים.
הנני זמין ללקוחות 24 שעות ביממה, ובכל מקום בו הנני שוהה אני נושא עמי מחשב נייד ומצויד בתכנת הטיסות וההזמנות וכן בתכנת גיבוי נוספת. שירות זה חשוב לאין ערוך לנוסע שנתקל בבעיה כלשהי. ומיותר לציין שבעיות הנן מצרך שכיח בקובה.
נושא עקרוני וחשוב מאוד הוא האפשרות שיש בידי לסייע לנוסעים שאיבדו את דרכונם בקובה, כמו כן אני היחיד שיש באפשרותו לבצע העברות כספיות מרגע לרגע מישראל לקובה, זאת להבדיל מהמתחרים.
אין ספק שלניסיון שצברתי, הספרים שכתבתי, ההרצאות הרבות שהנני מעביר בתחום, הניקיון שלי מאינטרסים של חברות תעופה ,המחויבות שלי ללקוח בכל רגע נתון ובעיקר האהבה שיש לי למדינה המיוחדת הזו מהווים מכלול חד משמעי לתשובה מדוע כדאי לנסוע באמצעותי.