קובה ליברה
קובה
ליברה
עודכן 12:00 26/04/2007
אודליה יקיר
סלסה, רום, סיגרים וחופים בצבע טורקיז: הישראלים מגלים את
קובה, וחוזרים משם עם חשק לעוד.
ההמלצה מהשטח: סעו עכשיו, לפני שכל העולם יגלה
אותה
רום, סלסה ואנשים מאושרים שרוקדים. פסטיבל רחוב בהוואנה (תמונה:
FLICKR, devos)
אין בעולם עוד מקום כמו קובה: קובה היא ארץ הסלסה,
חופים בצבע טורקיז, הרום טוב בעולם, סיגרים באיכות מעולה ואנשים מאושרים. אבל יותר
מכל, היא מסע במנהרת הזמן. לא תמצאו בה מקדונלד'ס או כל סממן מערבי קפיטליסטי אחר,
פרט אולי לקוקה קולה. מה שכן תראו, והרבה, הם עגלונים ומכוניות משנות החמישים,
שבלתי אפשרי להאמין שהן עדיין נוסעות כאילו מדובר בדגם החדש של פרארי.
סליחה, יש לך כרטיס
מועדון?
עדיף שתהיו קומוניסטים. חווית הדרכונים בהוואנה (ASAP)
חווית שדה התעופה בהוואנה, אותה עברתי בפעם האחרונה
לפני כשנתיים, עלולה להפוך לחוויה לא נעימה.
משטרת הגבולות בשדה התעופה בהוואנה לא ממש הבינה מה שתי
בחורות צעירות מישראל מחפשות דווקא בקובה. הקובנים, שאולי בסתר ליבם משתוקקים
להיפתח לקדמה ולמערב, עדיין נתונים תחת שלטון קומוניסטי. מכאן שכל דבר שמתקשר אצלם
איכשהו לארה"ב, עלול לעורר תגובות חשדניות.
שוחררנו לדרכינו רק אחרי שעה ארוכה בה נאלצנו לרוקן את
תיקינו מכל תכולתם, ולא לפני שהצגנו כתובת מדויקת בה אנחנו מתאכסנות.
אם נבהלתם, זאת לא הייתה המטרה. תקרית שדה התעופה הייתה
הרגע היחיד הלא נעים בכל הטיול. מכאן והלאה קובה הייתה אושר צרוף במשך עשרה ימים.
אגב, שבועיים בקובה בהחלט יספיקו.
הקדושה מריה והמחסור
בשוקולד
אין שוקולד, אבל החופים נקיים. אב ובנו בחוף בהוואנה (תמונה:
FLICKR, devos)
משדה התעופה נסענו אל מריה שחדרי האירוח שבביתה הם שם
דבר שעובר מפה לאוזן אצל מטיילים ישראלים. בקובה כמעט ולא נהוג להתאכסן במלונות,
אלא בבתים פרטיים, והקובנים בהחלט יודעים לארח. מריה התגלתה כאישה מקסימה ונעימה
שאיננה דוברת מילה אחת באנגלית, כך שתאלצו להשתמש הרבה במחוות וגם במילון ספרדית
למטיילים (פריט חובה).
כמעט ואין מסעדות לתיירים בקובה ונהוג לאכול אצל
המארחים. ארוחת בוקר שכללה קפה טעים, חביתה, עגבניות, כרוב, מיץ גויאבה ומנגו
אלוהיים ולחמניות טריות, עולה בערך 4 דולר לאדם. סביר להניח שהמחירים עלו מעט
בשנתיים האחרונות, במיוחד אחרי שהישראלים החלו לגלות את קובה. ארוחת צהריים,
המורכבת מדגים, עוף או פירות ים, אורז ושעועית, תעלה בסביבות ה-6 דולר. בכלל, אחת
הבעיות בקובה, מלבד החום הכבד והלחות (אל תסעו ביוני-יולי) הוא המחסור במותרות
קולינרית. אומנם מיצי הפירות הסחוטים טעימים ומרעננים וכך גם הדגים, אבל אם חשקה
נפשכם בשוקולד, זו בהחלט יכולה להיות בעיה. כמעט ואין ממתקים בהישג יד, במיוחד
כשיוצאים מהוואנה. פעמים רבות עיניכם ינצצו מתקווה כאשר אוטובוס
התיירים
בו תיסעו יעצור לחניית ביניים בפונדק דרכים ומקרר
הגלידות יקרוץ לכם מקילומטר אבל ראו הוזהרתם: מדובר באשליה. כשתגיעו אליו תגלו שהוא
ריק.
הרבה עוני, המון
מוזיקה
כמה עני, ככה צבעוני (תמונה: sxc.hu)
חוץ מהטיילת המפורסמת של הוואנה, מומלץ מאוד לבקר בעיר
העתיקה. בכל בית קפה ומסעדה בהם ישבנו נהנינו מצלילי מוסיקת הסלסה שניגנה לכבודנו
הלהקה של המקום. המקומיים קמו לרקוד עם הצליל הראשון, אנחנו בעיקר צפינו, אבל
תאמינו לי, לצפות בלהקות האלה ובקובנים שרוקדים בכל פינה , זו ההצגה הכי טובה בעיר.
וזה מה שיפה בקובה: רוב העם סובל מעוני וחי בתנאים צנועים עד מינימליסטיים, אבל לא
תראו אף אחד מקבץ כסף ברחובות. אולי כי אסור ואולי כי בקובה יש שמש, מוסיקה סוחפת
והרבה מוחיטו, כך שכולם מאושרים, או לפחות נדמים כך.
כמעט בכל עיר וכפר
בקובה יש מקום הנקרא "קאסה דה מוזיקה" – בית המוסיקה. תמורת כמה דולרים תוכלו לרקוד
עד אור הבוקר לצלילי תזמורת
חיה באולם מקסים, ואם אתם בעלי רגליים שמאליות, אל דאגה
- רוב הסיכויים שתמצאו מתנדב מקומי שישמח ללמד אתכם. בכלל, כמו שבארץ כולם יודעים
לחתוך אבטיח, ככה בקובה כל אחד הוא רקדן, בין אם הוא ילד בן 5 ובין אם הוא מזמן עבר
את ה-70.
החופים היפים בעולם
גישה לחוף בטרנידד. חולות לבנים, מים צלולים (תמונה: sxc.hu)
מהוואנה המקסימה והגדולה מומלץ לתפוס אוטובוס תיירים
לטרנידד (הסטדנרטים בהחלט מפתיעים) נסיעה אורכת כ-8 שעות, ואז תגיעו לטרנידד - מקום
קטן עם אנשים לבביים ואתרים היסטוריים. זמן נסיעה קצר מטרנידד יש חוף רחצה מדהים עם
המים הכי צלולים בהם תתקלו.
ואם חשקה נפשכם בעיירת נופש, סעו לווראדרו.
תצטרכו לחזור חזרה על עקבותיכם לכיוון הוואנה ומשם להמשיך אל העיירה שרוב ימיה
מאוכלסת על ידי תיירים בלבד. כמות המקומיים שגרה שם קטנה ומורכבת בעיקר מהעובדים
במקום. זהו המקום היחידי בו תצטרכו לישון במלון ולא בבתים פרטיים. כמקום בילוי קשה
להגיד על ווראדרו שהיא מעניינת, שוקקת ומסעירה, אבל יש בה את אחד החופים הכי יפים
שתבקרו בהם, כיאה לחוף קאריבי. רוב הזמן במקום עובר ברביצה בחוף, וזו דרך נהדרת
לסיים את הטיול בקובה.
מהר, לפני
שייגמר
לטוס עכשיו, לפני שמקדונלד'ס מגיעים (ASAP)
אז בטח כבר הבנתם למה דווקא קובה, אבל לסיום אולי כדאי
להסביר למה דווקא עכשיו.
לשאלה הזו קיימות שתי תשובות- הראשונה היא שמדי שנה גדלה כמות
התיירים שמגיעה לקובה בצורה משמעותית, כולל התיירות הישראלית. סביר להניח
שדי בקרוב היא תאבד מהקסם האינטימי שלה, נטול תעשיית מזכרות משגשגת.
שנית, כי
פידל קסטרו בא בימים והקומוניזם הולך ונעלם, מה שאומר שכנראה לא רחוק היום בו תאכלו
מק רויאל גם בקובה, וחבל. הבונוס הכי גדול של קובה, לפני האנשים, הסלסה וכל היתר,
היא האותנטיות שבאה לידי ביטוי בכל פינה. בבתים הנוטים ליפול והצבועים כל אחד בצבע
שונה, החל מטורקיז עז, אדום וכתום, ועד למכוניות הישנות ולקוקו טקסי, המוניות
הקטנות שנוסעות על שלושה גלגלים, המזכירות את הטוק טוק בתאילנד. אל תשכחו
את וויזת הכניסה לקובה ולפרוט את הדולרים לשטרות קטנים. הקובניים פשוט אובדי עצות
מול שטרות מעל עשרה דולר.
עצה מהשטח – מהר, לפני שיגמר!
ועוד מספר עצות
ערים לבקר בהן:
הוואנה, טרנידד, ווראדרו.
אטרקציות
מומלצות: הטיילת והעיר העתיקה בהוואנה, קאסה דה מוזיקה בכל עיר, וללכת
לאיבוד ברחובות הצבעוניים.
פריטי חובה:
מילון ספרדית למטיילים, פריטה של כסף קטן.
עונה
מומלצת: רק לא יוני-יולי.
כמה זמן:
שבועיים הם די והותר.
ליברה
עודכן 12:00 26/04/2007
אודליה יקיר
סלסה, רום, סיגרים וחופים בצבע טורקיז: הישראלים מגלים את
קובה, וחוזרים משם עם חשק לעוד.
ההמלצה מהשטח: סעו עכשיו, לפני שכל העולם יגלה
אותה
רום, סלסה ואנשים מאושרים שרוקדים. פסטיבל רחוב בהוואנה (תמונה:
FLICKR, devos)
אין בעולם עוד מקום כמו קובה: קובה היא ארץ הסלסה,
חופים בצבע טורקיז, הרום טוב בעולם, סיגרים באיכות מעולה ואנשים מאושרים. אבל יותר
מכל, היא מסע במנהרת הזמן. לא תמצאו בה מקדונלד'ס או כל סממן מערבי קפיטליסטי אחר,
פרט אולי לקוקה קולה. מה שכן תראו, והרבה, הם עגלונים ומכוניות משנות החמישים,
שבלתי אפשרי להאמין שהן עדיין נוסעות כאילו מדובר בדגם החדש של פרארי.
סליחה, יש לך כרטיס
מועדון?
עדיף שתהיו קומוניסטים. חווית הדרכונים בהוואנה (ASAP)
חווית שדה התעופה בהוואנה, אותה עברתי בפעם האחרונה
לפני כשנתיים, עלולה להפוך לחוויה לא נעימה.
משטרת הגבולות בשדה התעופה בהוואנה לא ממש הבינה מה שתי
בחורות צעירות מישראל מחפשות דווקא בקובה. הקובנים, שאולי בסתר ליבם משתוקקים
להיפתח לקדמה ולמערב, עדיין נתונים תחת שלטון קומוניסטי. מכאן שכל דבר שמתקשר אצלם
איכשהו לארה"ב, עלול לעורר תגובות חשדניות.
שוחררנו לדרכינו רק אחרי שעה ארוכה בה נאלצנו לרוקן את
תיקינו מכל תכולתם, ולא לפני שהצגנו כתובת מדויקת בה אנחנו מתאכסנות.
אם נבהלתם, זאת לא הייתה המטרה. תקרית שדה התעופה הייתה
הרגע היחיד הלא נעים בכל הטיול. מכאן והלאה קובה הייתה אושר צרוף במשך עשרה ימים.
אגב, שבועיים בקובה בהחלט יספיקו.
הקדושה מריה והמחסור
בשוקולד
אין שוקולד, אבל החופים נקיים. אב ובנו בחוף בהוואנה (תמונה:
FLICKR, devos)
משדה התעופה נסענו אל מריה שחדרי האירוח שבביתה הם שם
דבר שעובר מפה לאוזן אצל מטיילים ישראלים. בקובה כמעט ולא נהוג להתאכסן במלונות,
אלא בבתים פרטיים, והקובנים בהחלט יודעים לארח. מריה התגלתה כאישה מקסימה ונעימה
שאיננה דוברת מילה אחת באנגלית, כך שתאלצו להשתמש הרבה במחוות וגם במילון ספרדית
למטיילים (פריט חובה).
כמעט ואין מסעדות לתיירים בקובה ונהוג לאכול אצל
המארחים. ארוחת בוקר שכללה קפה טעים, חביתה, עגבניות, כרוב, מיץ גויאבה ומנגו
אלוהיים ולחמניות טריות, עולה בערך 4 דולר לאדם. סביר להניח שהמחירים עלו מעט
בשנתיים האחרונות, במיוחד אחרי שהישראלים החלו לגלות את קובה. ארוחת צהריים,
המורכבת מדגים, עוף או פירות ים, אורז ושעועית, תעלה בסביבות ה-6 דולר. בכלל, אחת
הבעיות בקובה, מלבד החום הכבד והלחות (אל תסעו ביוני-יולי) הוא המחסור במותרות
קולינרית. אומנם מיצי הפירות הסחוטים טעימים ומרעננים וכך גם הדגים, אבל אם חשקה
נפשכם בשוקולד, זו בהחלט יכולה להיות בעיה. כמעט ואין ממתקים בהישג יד, במיוחד
כשיוצאים מהוואנה. פעמים רבות עיניכם ינצצו מתקווה כאשר אוטובוס
התיירים
בו תיסעו יעצור לחניית ביניים בפונדק דרכים ומקרר
הגלידות יקרוץ לכם מקילומטר אבל ראו הוזהרתם: מדובר באשליה. כשתגיעו אליו תגלו שהוא
ריק.
הרבה עוני, המון
מוזיקה
כמה עני, ככה צבעוני (תמונה: sxc.hu)
חוץ מהטיילת המפורסמת של הוואנה, מומלץ מאוד לבקר בעיר
העתיקה. בכל בית קפה ומסעדה בהם ישבנו נהנינו מצלילי מוסיקת הסלסה שניגנה לכבודנו
הלהקה של המקום. המקומיים קמו לרקוד עם הצליל הראשון, אנחנו בעיקר צפינו, אבל
תאמינו לי, לצפות בלהקות האלה ובקובנים שרוקדים בכל פינה , זו ההצגה הכי טובה בעיר.
וזה מה שיפה בקובה: רוב העם סובל מעוני וחי בתנאים צנועים עד מינימליסטיים, אבל לא
תראו אף אחד מקבץ כסף ברחובות. אולי כי אסור ואולי כי בקובה יש שמש, מוסיקה סוחפת
והרבה מוחיטו, כך שכולם מאושרים, או לפחות נדמים כך.
כמעט בכל עיר וכפר
בקובה יש מקום הנקרא "קאסה דה מוזיקה" – בית המוסיקה. תמורת כמה דולרים תוכלו לרקוד
עד אור הבוקר לצלילי תזמורת
חיה באולם מקסים, ואם אתם בעלי רגליים שמאליות, אל דאגה
- רוב הסיכויים שתמצאו מתנדב מקומי שישמח ללמד אתכם. בכלל, כמו שבארץ כולם יודעים
לחתוך אבטיח, ככה בקובה כל אחד הוא רקדן, בין אם הוא ילד בן 5 ובין אם הוא מזמן עבר
את ה-70.
החופים היפים בעולם
גישה לחוף בטרנידד. חולות לבנים, מים צלולים (תמונה: sxc.hu)
מהוואנה המקסימה והגדולה מומלץ לתפוס אוטובוס תיירים
לטרנידד (הסטדנרטים בהחלט מפתיעים) נסיעה אורכת כ-8 שעות, ואז תגיעו לטרנידד - מקום
קטן עם אנשים לבביים ואתרים היסטוריים. זמן נסיעה קצר מטרנידד יש חוף רחצה מדהים עם
המים הכי צלולים בהם תתקלו.
ואם חשקה נפשכם בעיירת נופש, סעו לווראדרו.
תצטרכו לחזור חזרה על עקבותיכם לכיוון הוואנה ומשם להמשיך אל העיירה שרוב ימיה
מאוכלסת על ידי תיירים בלבד. כמות המקומיים שגרה שם קטנה ומורכבת בעיקר מהעובדים
במקום. זהו המקום היחידי בו תצטרכו לישון במלון ולא בבתים פרטיים. כמקום בילוי קשה
להגיד על ווראדרו שהיא מעניינת, שוקקת ומסעירה, אבל יש בה את אחד החופים הכי יפים
שתבקרו בהם, כיאה לחוף קאריבי. רוב הזמן במקום עובר ברביצה בחוף, וזו דרך נהדרת
לסיים את הטיול בקובה.
מהר, לפני
שייגמר
לטוס עכשיו, לפני שמקדונלד'ס מגיעים (ASAP)
אז בטח כבר הבנתם למה דווקא קובה, אבל לסיום אולי כדאי
להסביר למה דווקא עכשיו.
לשאלה הזו קיימות שתי תשובות- הראשונה היא שמדי שנה גדלה כמות
התיירים שמגיעה לקובה בצורה משמעותית, כולל התיירות הישראלית. סביר להניח
שדי בקרוב היא תאבד מהקסם האינטימי שלה, נטול תעשיית מזכרות משגשגת.
שנית, כי
פידל קסטרו בא בימים והקומוניזם הולך ונעלם, מה שאומר שכנראה לא רחוק היום בו תאכלו
מק רויאל גם בקובה, וחבל. הבונוס הכי גדול של קובה, לפני האנשים, הסלסה וכל היתר,
היא האותנטיות שבאה לידי ביטוי בכל פינה. בבתים הנוטים ליפול והצבועים כל אחד בצבע
שונה, החל מטורקיז עז, אדום וכתום, ועד למכוניות הישנות ולקוקו טקסי, המוניות
הקטנות שנוסעות על שלושה גלגלים, המזכירות את הטוק טוק בתאילנד. אל תשכחו
את וויזת הכניסה לקובה ולפרוט את הדולרים לשטרות קטנים. הקובניים פשוט אובדי עצות
מול שטרות מעל עשרה דולר.
עצה מהשטח – מהר, לפני שיגמר!
ועוד מספר עצות
ערים לבקר בהן:
הוואנה, טרנידד, ווראדרו.
אטרקציות
מומלצות: הטיילת והעיר העתיקה בהוואנה, קאסה דה מוזיקה בכל עיר, וללכת
לאיבוד ברחובות הצבעוניים.
פריטי חובה:
מילון ספרדית למטיילים, פריטה של כסף קטן.
עונה
מומלצת: רק לא יוני-יולי.
כמה זמן:
שבועיים הם די והותר.
