|
|
מידע כללי למטייל בקובה
קובה
קובה היא אי קריבי הממוקם בין הים הקריבי והאוקינוס האטלנטי הצפוני, 150 ק"מ מחופי פלורידה. שיטחה משתרע על פני 110,860 ק"מ מרובע (כמעט פי חמש מישראל).
קובה גובלת בשטח האמריקאי על האי המכיל את בסיס Guantanamo Bay. שטח החוף שלה משתרע על פני
3,735. עיר הבירה היא הוואנה.
גיאוגרפיה ואקלים
רוב שטחה של קובה הוא מישורי או גבעתי. דרום מזרח האי גבוהה יותר ומכיל גבעות תלולות והרים.
הנקודה הגבוהה ב-קובה היא Pico Turquino - 2,500 מטר מעל פני הים.
האקלים הוא סוב טרופי ומזג האוויר אחיד פחות או יותר לכל אורך השנה.
עונת הקיץ הגשומה מתחילה במאי ומסתיימת באוקטובר. עונת החורף יבשה יותר והיא מנובמבר עד אפריל.
אחוזי הלחות הם 80% לכל אורך השנה כשבקיץ טיפה לח יותר.
הטמפרטורה הממוצעת בחודשי יולי אוגוסט היא 27 מעלות ובפברואר 22 מעלות צלזיוס.
סיכונים: החוף המזרחי נתון לסכנת הוריקנים בין אוגוסט לנובמבר. בממוצע, קובה נפגעת מהוריקן אחת לשנתיים.
אישורי שהייה
שהייה בקובה חייבת בוויזה של 30 יום. ניתן להאריך את תוקף הוויזה לעוד 30 יום במשרדי הגירה הממוקמים בכל אחת מהערים באי.
לאחר 60 יום, חייב המבקר בקובה לעזוב את האי ולחזור לאחר מכן באם הוא מעוניין בשהות נוספת. לא ניתן להיכנס לקובה מארצות הברית.
בריאות
תוחלת החיים הממוצעת בקובה היא 75.11 לגברים ו 79.85 לנשים.
שיעור תמותת תינוקות הוא 6.22 לכל 1,000 לידות.
שיעור התמותה הוא 7.22 לכל 1,000 איש.
0.1% מהאוכלוסייה (3,300 איש) רשומים כחולי איידס.
בקובה שירותי בריאות נחשבים לזכות אדם בסיסית של כל אזרח ולפיכך מערכת הבריאות היא בעדיפות לאומית. עובדה זאת מסבירה נתוני בריאות משופרים למרות העוני של המדינה.
ב-קובה כל אזרח נהנה מבריאות ממלכתית בחינם. קובה מוציאה מעל 15% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה על בריאות. מערכת הבריאות הצליחה בעשורים האחרונים לחסל מחלות דוגמת פוליו, שחפת ודיפטריה. תת תזונה בקובה נמדדת ב 0.7% מכלל האוכלוסייה (בארצות הברית השיעורים גבוהים יותר).
מערכת הבריאות מבוססת על חלוקה קהילתית (מה שמזכיר את קופת החולים הישראלית). היא מחולקת לבתי חולים מרכזיים, בתי חולים פרובינציאליים ומרפאות אזוריות. ברמה הנמוכה ביותר, קיימים מרפאות משפחתיות (minipolyclinics) שמשרתות 600-700 בני אדם עם רופאי משפחה קהילתיים.
אוכלוסייה
מספר התושבים ב-קובה מגיע ל 11,382,820 איש (יולי 2006). ריבוי טבעי 0.3%בשנה (11.89 לידות על כל 1,000 תושבים).
51% מהתושבים ב-קובה הם מולטים, 37% לבנים, 11% שחורים ואחוז אחד סינים.
85% מהקובנים הם קתולים. בקובה יש גם פרוטסטנטים וכאלו הסוגדים לדת ה Santería (שילוב של דת קתולית עם מערכת אמונות מערב אפריקאית). השפה המדוברת היא ספרדית. אחוזי יודעי קרוא וכתוב נעים בסביבות ה 97%
תחבורה
ב-קובה ישנם 4,226 ק"מ של מסילות ברזל כש 65% הן מסילות לשני הכיוונים. אורכם הכולל של הכבישים מגיע למעל 60,000 ק"מ שחצי מהם הם כבישים סלולים והשאר דרכי עפר.
ב-קובה יש שלושה נמלים גדולים (Cienfuegos, Havana, Matanzas) אולם מרבית הכניסות והיציאות ממנה של תיירים הן באמצעות האוויר. טיסות מקנדה, אירופה ומרכז אמריקה נכנסות לקובה.
כלכלה
הכלכלה ב-קובה נשלטת ומפוקחת על ידי המדינה. מתחילת שנות ה 90 הוסרו במעט המגבלות והמשק הקובני נפתח מעט ליוזמה חופשית עקב מחסור במוצרים בסיסיים שנבעו מהסרת הסיוע הסובייטי.
התּוֹצָר המְקוֹמִי הגָּלְמִי מגיע ל 39 מיליארד דולר, 3,500 דולרים פר נפש. 5.5% מהכלכלה הקובנית מוקדש לחקלאות, 26.1% לתעשייה ו 68.4% לשירותים.
כוח העבודה כולל 4.6 מיליון איש. אחוזי אבטלה של 1.9% מעידים על אופיו הכלכלי הריכוזי של המשטר.
האינפלציה מגיעה ל 7% בשנה.
כמות יצור החשמל היא 13.7 מיליארד קילו וואט בשנה.
התעשייה מתרכזת סביב מוצרי סוכר, נפט, טבק, בניין, ניקל, פלדה, מלט, מיכון חקלאי ותרופות. מוצרי ייבוא עיקריים: נפט, מזון, מיכון וכימיקלים.
רזרבות מטבע חוץ מגיעות ל 2.6 מיליארד דולר. חובותיה החיצוניים של קובה נעים סביב ה 12 מיליארד דולר.
שיעורי חליפין: פזו קובני שווה 0.9259 דולר.
תקשורת
ב-קובה ישנם 849,900 קווי טלפון בשימוש (בממוצע מכשיר טלפון אחד לכל 10 תושבים) ו 75,800 מכשירי טלפון סלולרי. 85% מקווי הטלפון בקובה הם דיגיטאליים. בקובה יש 1,918 שרתי אינטרנט (להשוואה, בישראל יש 1,069,088 שרתים).
קובה - מדינה מפגרת, אולי. מדינה עניה, אולי, אבל שמה את כולנו בכיס הקטן מבחינת הידע
שלהם על איך להיות סתם מאושרים. אין להם כסף, בקושי יש להם עבודה, אין להם אוכל טעים. צורת הבידור שלהם היא להביא טייפ מתפרק לרחוב, לשים מוסיקה, ולהתחיל לרקוד, סתם ככה, באמצע היום.
לינה
אין הוסטלים ומלונות רגילים בקובה, יש קאסות, בתים של תושבים שקיבלו אישור מיוחד לארח תיירים בתשלום, בעלי הקאסות קפדניים על רישום ושכל חוקי המדינה ישמרו אחרת ילקח מהם הרישיון. ברוב המקרים מדובר במשפחה חביבה עם סיונרה שמבשלת טוב. אפשר להגיע לכל קאסה לדפוק בדלת ולהכנס עם יש מקום. מומלץ אפילו לצלצל לפני ולהודיע על בואכם אם כי זה לא יקנה לכם מקום בטוח בקאסה. את הקאסה מוצאים על ידי שלט קטן ליד הדלת עם סמל משולש כחול או ירוק .
מטבע
ההתנהלות עם כסף בקובה שונה מכל מדינה אחרת. לא מומלץ להביא טרוול צ'קס כי תתקשו להחליף אותם. מומלץ להגיע עם הרבה כסף במזומן וכרטיס אשראי בינלאומי עליו תשלמו עמלות גבוהות מאד של מעל לעשר אחוז! מומלץ למשוך רק בכספומטים, ההגבלה היא 150 דולר
לכל פעם. בדולרים עצמם אי אפשר לקנות כלום וחייבים להחליפם למטבע הקובני.
לרוב אין בעיות של מכת גניבות בקובה ולכן אפשר להביא מזומן ביתר ביטחון מאשר מדינות מרכז ודרום אמריקה.
המטבע הכי טוב להתנהלות כאן הוא היורו, עדיף להביא אותו כי על דולר אמריקאני תשלמו עמלה גבוה בהחלפה לכסף המקומי.
כמובן שפידל לא פראייר ויש מטבע למקומיים(פסו נאסיונאל) ומטבע לתיירים(פסו קונברטיבלה), אתם כמובן תצטרכו פסו קונברטיבלה לרוב ההוצאות שלכם אם כי כדאי מאד לשמור בכיס כמה פסו נאסיונאל לדוכני רחוב פשוטים. היחס בין המטבעות המקומיים - קונברטיבלה שווה פי 25 מנאסיונאל.
לפסו קונברטיבלה קוראים גם דולר ולדולר לעיתים קוראים פסו, מבולבלים? גם אנחנו...
שער החליפין בין דולר לקונברטיבלה עומד על 1 ל-1 אך בפועל תקבלו משהו כמו 0.90 במקרה הטוב.
שער החליפין של היורו לקונברטיבלה עומד על יורו אחד תמורת 1.5 פסו קונברטיבלה , אך בפועל תקבלו גם פחות.
ההמרה מתבצעת בבנקים או בעמדות של Cadecas שקיימות בכל עיר.
בממוצע(גס) מטיילים מוצאים בד"כ בין 1300 ל-1600 דולר לחודש טיול בקובה הכולל הכל. רצוי ונהוג להתמקח על כל דבר בקובה, הקובנים תוקעים מחירים לתיירים ועם קצת ספרדית תוכלו לשכנע אותם לרדת במחיר.
מזג אויר
מזג האויר בקובה טרופי וחם מאד עם גשמים לאורך כל השנה אך במיוחד בעונה הגשומה שנמשכת ממאי ועד אוקטובר.
כל זמן בשנה אפשר לנסוע לקובה ולתכנן טיול בה, רק קחו בחשבון את יולי - אוגוסט שזה עונת השיא בתיירות(גם פנים) והכל מלא עד אפס מקום. כמו כן יש לקחת בחשבון את "עונת ההוריקנים" שנמשכת מספטמבר ועד נובמבר ובתקופה זו עלול להגיע לכאן(ענין של מזל...) הוריקן מאיים כמו "גוסטבו - Gustav" שפגע במערב קובה.
תחבורה בקובה
נתחיל מתחבורה בתוך הערים - קוקו טקסי היא מונית קוקוס, מעין אופנוע שהרכיבו עליו מבנה עגול שיצר מעין טוק-טוק , חמוד , זול ויעיל. ניתן להתנייד בתוך הערים במוניות אך מדובר בעסק לא הכי זול... שימו לב שהנהג לעיתים מציין מחיר לאחד ולא לקבוצה ולכן חשוב להבין למה התכוון לפני שמתחילים בנסיעה. מחירי המוניות משתנים מעיר לעיר.
יש ערים בהם אפשר לקחת אפילו עגלה עם סוס(כן כן). נסיעות בינעירוניות תיירים לרוב עושים עם החברה viazul שנחשבת איכותית, המחירים שלה לא בשמיים אך אם אתם רוצים לחסוך סעו עם astro חברה זולה יותר. הנסיעות בקובה לעיתים ארוכות מאד וימשכו כמספר שעות אך מי שמגיע אחרי טיול בדרום אמריקה לא יתרגש יותר מדי. רצוי תמיד לרכוש את כרטיס האוטובוס כמה שיותר מוקדם לפני הנסיעה.
אם אתם רוצים לחוות נסיעה קובנית אמיתית עלו לGuaguas - מעין קרון שמורכב על משאית, חוויה חד פעמית... השכרת אוטו היא עסק מאד יקר שעלול להגיע ל-100 דולר ליום(כולל ביטוח ודלק), יש חברות השכרה מקומיות כמו cubacar בהן המחירים מעט יותר נמוכים אך עדין גבוהים מאד.
ויזה ומסמכים
כדי להכנס לקובה צריך ויזה/כרטיס תייר אותה ניתן להנפיק במספר מקומות מורשים בארץ.
על הנוסע להגיש את צילומי המסמכים הבאים:
1. צילום דרכון
2. צילום כרטיס טיסה
3. צילום שובר לבית מלון
(על הנוסע להזמין מינימום לילה אחד בבית מלון מוכר שהוא לא בית פרטי)
נוסע בטרנזיט של עד 24 שעות, פטור מהנפקת כרטיס תייר, אך לא פטור מתשלום מס נמל בקובה (25$ ביציאה).
•לא ניתן להיכנס לקובה עם כרטיס טיסה בכיוון אחד בלבד.
חייבים להציג כרטיס טיסה מקובה ליעד אחר (פרט לתושבים המחזיקים בידם אשרה מיוחדת).
• לא ניתן להנפיק "כרטיס תייר" לאזרחים קובנים לשעבר. להשגת אשרת כניסה, עליהם לפנות לקונסוליה קובנית בקפריסין, מצריים, פריס, רומא או מדריד).