כרזות תעמולה קובניות
כרזות תעמולה הן אמנות חיונית, הבעה חזותית שהייתה מבחינה הסטורית מדיום של בחירה להצגת קולות אופוזיציוניים.
עם צבא מורדים קטן, פידל קסטרו תופס את השלטון בקובה בסוף שנת 1958. למרות שהוא מנסה לנקוט קו עצמאי, הוא צריך להתמודד עם השפעה רוסית משמעותית על המשטר החדש. הכרזות הריאליסטיות הסוציאליסטיות מהשנים הראשונות מעידות על השפעה זו.
התעמולה הרשמית של משטרים קומוניסטיים, והמציאות הייתה לעתים די שונה ממה שמצטייר בכרזה. אבל מעל לכל הפוסטרים האלה הם חגיגה לעין.
הם עוצבו על ידי אמנים מוכשרים, שעבורם היה פוסטר הזדמנות ייחודית להשתמש בכישרונותיהם ולהגיע לקהל רחב באותו הזמן.
הטריגר לשימוש בכרזות היה הדחתו של פולחנסיו בטיסטה והתמורה הלאומית העצומה שבאו בעקבותיו, שהוביל ל" תור הזהב "של כרזות קובניות.
בסביבות שנת 1965, בתקופה של יחסים מתוחים עם ברית המועצות, הקובנים מחליטים לפתח סגנונות המתאימות יותר לנסיבות שלהם.
זוהי תקופה של חופש אמנותי כדלקמן. אומנות הכרזות פורחת ויש מגעים בינלאומיים תוססים.
אמנים קובניים מוכשרים מתחילים בעיצוב כרזות צבעוניות, בעיקר בנושאים מסורתיים כגון :הנצחה של המהפכה הן דרך סיסמאות תעמולה והן דרך איורים עם מסר חד וברור, וכן קריאות לייצור תעשייתי בקצב מוגבר יותר.
כבר בשלב זה דיוקנו של צ'ה גווארה הופך לסמל בינלאומי למרד רומנטי. קסטרו ושאר מנהיגי המפכה יובלטו בכל כרזה עם מאפייניים של לוחמי הגרילה כגון הזקן והשיער הארוך.
הרוב המכריע של כרזות המיוצרות בקובה היה תחת חסותה של שלוש סוכנויות: Editora Politica, OSPAAAL (הארגון בסולידריות עם העם של אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית), וICAIC (המכון הקובני לקולנוע).
Editora Politica EP היא מחלקת הפרסום הרשמית של המפלגה הקומוניסטית בקובה, והיא אחראית על מגוון רחב של (בעיקר) תעמולת מידע לציבור מקומי בצורה של ספרים, חוברות, שלטי חוצות, ופוסטרים.
אם בתחילה מרבית הכרזות עסקו בהנצחת המהפכה ואח"כ בשימור המהפכה ע"י עידוד לעבודות בייצור ובמטעי הסוכר, בשלב מסויים עסקו הכרזות במאבק נגד אימפריאליזם אמריקאי ובעיקר במלחמת ויאטנם.
רק לאחר לאחר קריסת ברה"מ כשקובה הייתה ב"תקופה המיוחדת" שכמעט לא היה מה לאכול נפתחו שערי קובה לתיירות וכיום חלק ניכר מהכרזות ה'חדשות' עוסקות בקידום התיירות בקובה.
שלטי המהפכה מזכירים ומלמדים את הקובנים שהם עדיין חיים במדינה קומוניסטית , אבל בפועל הקומוניזם הוא כבר מזמן לא מה שהיה וצ'ה גווארה בוודאי מתהפך בקברו לנוכח השינויים העוברים על קובה בשנים האחרונות.
התייר בקובה עשוי לחשוב שצ'ה גווארה הוא הגיבור האמיתי של המהפכה אולם זו אסטרטגיה שפידל במשך שנים רבות ואחריו אחיו ראול משתמשים בכרזותיו כאינטרס לחיזוק שלטונם.
עם צבא מורדים קטן, פידל קסטרו תופס את השלטון בקובה בסוף שנת 1958. למרות שהוא מנסה לנקוט קו עצמאי, הוא צריך להתמודד עם השפעה רוסית משמעותית על המשטר החדש. הכרזות הריאליסטיות הסוציאליסטיות מהשנים הראשונות מעידות על השפעה זו.
התעמולה הרשמית של משטרים קומוניסטיים, והמציאות הייתה לעתים די שונה ממה שמצטייר בכרזה. אבל מעל לכל הפוסטרים האלה הם חגיגה לעין.
הם עוצבו על ידי אמנים מוכשרים, שעבורם היה פוסטר הזדמנות ייחודית להשתמש בכישרונותיהם ולהגיע לקהל רחב באותו הזמן.
הטריגר לשימוש בכרזות היה הדחתו של פולחנסיו בטיסטה והתמורה הלאומית העצומה שבאו בעקבותיו, שהוביל ל" תור הזהב "של כרזות קובניות.
בסביבות שנת 1965, בתקופה של יחסים מתוחים עם ברית המועצות, הקובנים מחליטים לפתח סגנונות המתאימות יותר לנסיבות שלהם.
זוהי תקופה של חופש אמנותי כדלקמן. אומנות הכרזות פורחת ויש מגעים בינלאומיים תוססים.
אמנים קובניים מוכשרים מתחילים בעיצוב כרזות צבעוניות, בעיקר בנושאים מסורתיים כגון :הנצחה של המהפכה הן דרך סיסמאות תעמולה והן דרך איורים עם מסר חד וברור, וכן קריאות לייצור תעשייתי בקצב מוגבר יותר.
כבר בשלב זה דיוקנו של צ'ה גווארה הופך לסמל בינלאומי למרד רומנטי. קסטרו ושאר מנהיגי המפכה יובלטו בכל כרזה עם מאפייניים של לוחמי הגרילה כגון הזקן והשיער הארוך.
הרוב המכריע של כרזות המיוצרות בקובה היה תחת חסותה של שלוש סוכנויות: Editora Politica, OSPAAAL (הארגון בסולידריות עם העם של אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית), וICAIC (המכון הקובני לקולנוע).
Editora Politica EP היא מחלקת הפרסום הרשמית של המפלגה הקומוניסטית בקובה, והיא אחראית על מגוון רחב של (בעיקר) תעמולת מידע לציבור מקומי בצורה של ספרים, חוברות, שלטי חוצות, ופוסטרים.
אם בתחילה מרבית הכרזות עסקו בהנצחת המהפכה ואח"כ בשימור המהפכה ע"י עידוד לעבודות בייצור ובמטעי הסוכר, בשלב מסויים עסקו הכרזות במאבק נגד אימפריאליזם אמריקאי ובעיקר במלחמת ויאטנם.
רק לאחר לאחר קריסת ברה"מ כשקובה הייתה ב"תקופה המיוחדת" שכמעט לא היה מה לאכול נפתחו שערי קובה לתיירות וכיום חלק ניכר מהכרזות ה'חדשות' עוסקות בקידום התיירות בקובה.
שלטי המהפכה מזכירים ומלמדים את הקובנים שהם עדיין חיים במדינה קומוניסטית , אבל בפועל הקומוניזם הוא כבר מזמן לא מה שהיה וצ'ה גווארה בוודאי מתהפך בקברו לנוכח השינויים העוברים על קובה בשנים האחרונות.
התייר בקובה עשוי לחשוב שצ'ה גווארה הוא הגיבור האמיתי של המהפכה אולם זו אסטרטגיה שפידל במשך שנים רבות ואחריו אחיו ראול משתמשים בכרזותיו כאינטרס לחיזוק שלטונם.
